לורד התנשם במהירות שיא, ידו עלתה ומחתה את שכבת הזיעה על מצחו, שהרטיבה מעט את הבלורית שלו.
זה היה מצחיק קצת, הוא הרגיש איך שפתיו עולות קצת למעלה שעה שהסתכל על האביס.
היצור סירב להיפרד מהאנושית, לא לחלוטין. הוא נראה כמו פלג גופו העליון של אדם נוסף שפילס את דרכו החוצה מחלל בטנו של בת התמותה; שחור לחלוטין, ללא שום תכונות כמו עיניים או אף, אלא פשוט צל תלת ממדי.
כל פעם שלורד ניגש לתקוף, האביס שב להיבלע בתוך גופה של האנושית, בידיעה גמורה שהדבר גרם ללורד להימנע מלפגוע בה. איילין ניסתה להוות תמיכה כלשהי, אבל ככל שעבר יותר ויותר זמן והאביס המשיך לתעתע בהם ולהשתמש באנושית ככלי כדי להנחית עליהם חבטות, זה הפך מתסכל.
זה היה סדיליה, סך הכל. כתום דם, רביעי מתוך שבע. אחרי כל הזמן הזה שבו בילה בתוך קרן ובהתמודדות עם הדרגות הגבוהות, לורד שכח לפעמים כמה מתוחכמים האביסים הקטנים יותר יכולים להיות. הוא מצא את עצמו מותש לחלוטין, בזמן שכל מה שהאביס עשה היה רק להתחבא מאחורי מעטפת הגוף האנושית.
איילין, שבאותו הרגע נהדפה אחורנית על ידי דחיפה עוצמתית של בת האנוש, שהטיחה אותה מספר נכבד של מטרים אחורנית עד שגבה פגש בויטרינה, הייתה בעלת נטיות יותר רצחניות מאשר לורד בעצמו. למרות שהיא דגלה באמונה שצריך לעשות את מה שאפשר כדי לשמור על בני האנוש, היא לא הייתה מרוסנת כמו לורד. כמובן, גם לראות את מה שבת התמותה עשתה למשפחתה - בחוסר שליטה או לא בחוסר שליטה - לא עמד איתה באותו קנה. המראה המחליא של הגולגלות המרוסקות עדין ניצב לו בצד החדר; בעל ושני ילדים קטנים, בערמה, זה על גופתו של זה, במטבח, על גבי השיש. הדם שלהם ניתז על גבי הרצפה, המקרר והארונות, וכפות רגליה היחפות של בת האנוש, שטבלו בו, הותירו את הסימנים שלהם על גבי הרצפה בדירה רחבת הידיים. הידיים של האנושית קיבלו גוון ארגמני ומרקם נוזלי וסמיך עדין נטף מהן. היא נראתה כחושה, אפילו יותר מידי. הפנים שלה היו פשוט... חלולות. לורד לא ידע אם היה ניתן להציל אותה או לא, ואם כן, אז איך זו תגיב לעובדה שהיא רצחה במו ידיה את כל משפחתה?
אולי הוא נעץ מבט ארוך מידי בבת האנוש, שלא משה ממקומה, כי הדבר הבא שהוא ידע, ואיילין כבר הייתה לצידו, המטרייה הסגולה שלה שעונה על כתפה, טופחת עליה שוב ושוב לפי תנועות שורש כף ידה של בעליה. היא העניקה ללורד מבט צדדי, כמעט ורושף, כשסיננה; "אני עומדת לרצוח אותה."
"לא." הוא פקד בחדות, גורם לה לנשוא את עיניה לעברו. "אנחנו לא עושים את הדברים האלה."
איילין גלגלה את עיניה וסקרה את האביס בפורטרט. "אני אהרוג אותה, לורד. אם אתה באמת רוצה להישאר אידיאליסט יפה נפש, תעצור אותי."
ולורד לא ידע אם זאת הייתה התקרית האכזרית האחרונה שלו עם בני האנוש, אבל הוא לא נקף אצבע כדי לעצור אותה שעה שזו התקדמה בצעדים מהירים לעבר האנושית. המטרייה שלה, שקיבלה ברק כסוף, הוטתה אחורנית על מנת שכשתעיף אותה קדימה, תפגע בדיוק איפה שצריך - אבל... הדף בלתי צפוי הדף אותה אחורנית.
YOU ARE READING
האביס (MaleXMale)
Fantastik•הושלם• בני האנוש הם יצורים עיוורים. מתחת לאפם ממש, ניצבים כל כך הרבה יצורים קסומים שזה פלא שהם בכלל לא מודעים להם. זאת מסקנה אחת מיני רבות אליה הגיע השרף לופין, שבילה כבר זמן מה בעולם האנושי. כששרף - משרת האל המכונף - יורד מעדן על מנת לשרת בעולם הא...
