האביס (MaleXMale)

|26| התגלית האחרונה

תודה רבה על אלפיים צפיות וארבע מאות הצבעות, אנשים! זה מדהים⁦❤️⁩

~~~

לופין הטה את גבו והניח לכנפיו להיבלע בתוכו. זה כאב קצת - איך שהצלקות שלו נפערו והכנפיים נכנסו פנימה באיטיות ככל יכולתן - אבל הוא היה שקוע במצב סטטי כזה, רובוטי ורדום שוב, אז זה לא באמת השפיע עליו.

...למרות שבדרך כלל הוא לא מצמץ אפילו, אבל בהתחשב שאלה היו ימים כבדים ושבריריים בשבילו, הוא הקפיד להתעלם.

"יופי," לורד אמר בשקט. הוא היה האחד שביקש מלופין לעשות את זה, והמושל לא הבין עדין למה, אבל הקשיב לו מבלי להסס.

אם כבר מדברים על הכשף - הזרועות של לורד עדין היו מסביבו, כמו כלוב מגונן. הם היו ככה כבר כמה דקות טובות. וזה היה... מוזר, אבל הוא הרגיש שייך. הוא לא יכל להסביר את התחושה הזאת באף מילה אחרת. הרבה חמימות, עדינות, רוך... פשוט משהו בו אמר את המילה הזאת; שייכות.

כשהכשף משך אחורנית ממנו, היעדר החום שלו ניכר בגופו של לופין. הקור שהביאה איתה השנה החדשה חלחל לגופו ועצמותיו, שוטף אותו מבפנים.

אבל אז ידיו של לורד עלו ותפסו בכתפיו בעדינות, הסגול שבעיניו רחום ורך למול מבטו. "אני עומד לשגר אותנו פנימה, בסדר? אני לא רוצה לתזז אותך יותר מידי."

לופין הנהן באיטיות, עדין נוקשה.

ההבזק הסגלגל התחיל בעיניו של לורד, אבל עד מהרה הוא מילא את כל שדה ראייתו של לופין. תחושת דגדוג חלפה בגופו. מתחילה בגפיו וראשו וממשיכה כלפי פנימה. זה היה משהו תזזיתי שכזה שגרם לו להרגיש נעים וחמים בצורה מוזרה. מה שכן, השרף לא יכל עוד לחוש את מגעו של לורד על כתפיו.

הדגדוג הפך לעקצוץ, שכמעט וכווה אותו. הוא עדין לא יכל לראות דבר חוץ מסגול מוחלט, אבל ידיו התכוונו לשוטט ללא ידיעה - עד שהוא הבין שהן לא היו שם.

ההבנה הכתה בו במכה, העובדה שהוא מחולק למיליון חלקיקים קטנטנים, מזעריים. נע במרחב. כל זה לקח כל כך מעט זמן, אבל ברגע שהבין את הסיטואציה, הוא שב להרגיש שגופו קיים שוב. החלקים בגוף שלו הורכבו מחדש. מבפנים החוצה הפעם, האחרונים לעקוב היו גפיו וראשו.

רק אז, עזב הסגול את שדה ראייתו ולאט לאט הוא שב וראה שוב. את הגוונים הלבנים על הרצפה, את המיטה הגדולה עם השמיכה המוסטת, שההדפס של המצעים שעליה היה בשלושה גווני סגול שונים, בהתאם להפליא לפאזה של מדור חמישי. הוא הסיט את מבטו וראה ארון קטן וצנוע בנוסף לשולחן כתיבה וכיסא עץ ישן למראה. הכל סטרילי, נקי, מסודר.

אה, וכמובן, עיניו מצאו גם את הכשף למולו.

הלסת שלו, שרק הורכבה מחדש ברגעים האלה בדיוק, כמעט ונשמטה אל הרצפה. "כיסי - כיסית את העיניים שלי?" מצא את הדבר הכי פחות רלוונטי לשאול. עיניו עדיין מוסטות הצידה, כביכול כדי לבחון את החדר הקטן - מה שהיווה כנראה את הסיבה שבגללה התבקש להכניס את כנפיו למקומן - אבל בפועל כדי להימנע מהעיניים של לורד, שהסתכלו עליו באינטנסיביות לא רגילה.