היי!
לפני שאתם קוראים את הפרק הזה, שימו לב שקראתם את הפרק הקודם שפורסם השבוע~
בנוסף ובנימה זו, תודה על חמש מאות צפיות, חברים:*
~~~
לורד לא שם לב ממש לרגע בו הוא התעלף, אבל הדבר האחרון שהוא זכר היה הפרצוף המבועת שנמרח על פניו של השרף רגע לפני שהוא דחף אותו ממנו בעוצמה, בתקווה שזה יצליח לסדר את הכל גם בהיעדרו.
הפרצוף הזה... הוא היה צריך לחטוף רק מבט אחד ומהיר ממנו לפני שהוא נחקק בזיכרונותיו. ממש כמו ילד קטן ואבוד שננטש לפני כמה רגעים על ידי הוריו - ככה בדיוק לופין נראה. זה גרם למשהו בחזהו של לורד להתכווץ במחאה קטנה שהוא לא הצליח לעצור.
ופניו של לופין ברגעים האלה הדהדו בראשו גם כשלא היה בהכרה.
---
כשעיניו של לורד נפקחו שוב, השחור בירך את פניו פעם נוספת. למספר רגעים, הוא עיכל את האופציה שהוא מת ועלה לעולם הבא. כלומר, היה בו חלק שחשב שברגע שיעלם בתוך החשכה הוא ימות, זה נראה סביר.
אבל אז הוא הרגיש חום. לא את אש הגיהינום, שהוא היה מרגיש אם היה מת, אלא חום יוקד של יום שרבי כבד וחסר לחות, שגורם לשפתיים להיסדק ולעור להתייבש. מתחת לאצבעות ידיו, הוא יכל להרגיש חול, חול דקיק ויבש שעבר בקלילות בין אצבעותיו ונדבק לעורו.
ברגע שהעיניים שלו התרוצצו מסביב וגפיו קיבלו שוב תחושה, הוא קלט שמשהו הכביד על פניו. משהו שהיה לו מרקם... מוזר שכזה, מחוספס.
הוא הרים את ידו ונגע בדבר החשוך בעדינות.
נוצות?
משום מה, העובדה שכנף של שרף הייתה פרושה מעליו החרידה אותו. הוא לא הבין למה, בדיוק - אולי האמין שזאת הייתה גופה? - אבל בתגובה, הוא זינק לתשעים מעלות, מסיט מעליו את הכנף בעדינות תוך כדי.
האור פגע בעיניו תוך כדי, חושף עמו מיקום בעלי גווני ברונזה מגוונים, אולי עם צירוף קל של פליז; חול ואבנים היו בכל מקום שהסתכל עליו, השמש זרחה בחוץ בעוצמה. שמש מדברית, קשה ומייבשת. לאחר שעיניו של לורד התאוששו מהשינוי הקריטי באור, גילה שהוא והשרף שלצידו היו בתוך מערה כלשהי, שהעניקה להם צל.
כשהשפיל את עיניו אל השרף לצידו וקלט את פניו של המושל בבירור... הוא רק יכל להיאנח בכבדות. השרף המעולף נראה פחות תשוש משנראה קודם - טוב, אולי להוציא אותו מהכרה עזר לו בסופו של דבר - פניו קצת פחות שקועות, העור שלו קיבל קצת צבע והפנים שלו לא היו מעוותות בשום הבעת כאב. ידיו היו משולבות זו בזו בכזאת רצינות, גם כשהיה מחוסר הכרה.
באוטומטיות, ידו הושטה אל פניו של השרף, שכוסו בחול (כנראה כשגררו אותו לשם) והעיף מעליהן כמה שיותר חול שהצליח, מופתע לגלות כמה קריר למגע הוא היה. לאחר מכן, העביר את אצבעותיו בין השערות השחורות של השרף ועשה את זה עד שהצליח להוציא כמה שיותר.
YOU ARE READING
האביס (MaleXMale)
Fantasy•הושלם• בני האנוש הם יצורים עיוורים. מתחת לאפם ממש, ניצבים כל כך הרבה יצורים קסומים שזה פלא שהם בכלל לא מודעים להם. זאת מסקנה אחת מיני רבות אליה הגיע השרף לופין, שבילה כבר זמן מה בעולם האנושי. כששרף - משרת האל המכונף - יורד מעדן על מנת לשרת בעולם הא...
