אני מרגישה בדידות כזו.. שאין לה סוף.
וגם לא יהיה לה סוף מתישהו.
תחושת בדידות כזו משום שהכל מזוייף סביבי.
או שבעצם מה שמזוייף זו אני?
אני מרגישה נורא עם עצמי, ובכלל..
פתאום אין לי רצון להיות מוקפת באנשים כלכך.
ואני לא מדברת עם אף אחד.
אני רק רוצה שקט.
שקט של ריקנות, שיבטא את תחושתי.
שקט מעכשיו,
שקט עד יום מותי.
(3.3.18)
YOU ARE READING
ספר הפריקות
Non-Fictionכל הפעמים האלה שאני ממש חייבת להגיד משהו, אבל אני לא מצליחה. ☆ 1st place in this category ☆ (23.3.18),(5.4.18),(19.4.18),(16.5.18) *מכיל אובדניות*
