אז פתחתי את הספר הזה לפניי שנה בדיוק.
והיה יכול להיות נחמד להגיד שהשתנו דברים, אבל זה לא נכון.
אני עדיין מרגישה כמו מה שכתבתי בפרק הראשון. רק הרבה יותר מפורקת.
הלוואי ויכולתי להגיד שאני כבר לא חושבת על אותם דברים, אבל רק היום מצאתי זכוכית חדה ושמרתי בכיס.
למקרה שארצה לפגוע בעצמי.
למרות שיש לי שאיתי סכין בכל מקום,
את הזכוכית שמרתי בכיס.
ואז מה אם אני נשמעת מסוכנת, עם כל כך הרבה דברים חדים.
הם נועדו לפגוע רק בי.
ואתם בסדר,
ואפילו יותר מזה.
אתם מדהימים ששמעתם את כל התלונות שלי והבכי במשך שנה! אני גאה בכם~
שלא ברחתם כמובן, למרות שלפעמים אני מפחידה, מדכאת...
הייתם רוצים משהו לכבוד זה?(;
(27.1.19)
YOU ARE READING
ספר הפריקות
Non-Fictionכל הפעמים האלה שאני ממש חייבת להגיד משהו, אבל אני לא מצליחה. ☆ 1st place in this category ☆ (23.3.18),(5.4.18),(19.4.18),(16.5.18) *מכיל אובדניות*
