"יפה לך" חשבתי לעצמי.
בעודי מביטה על האדום הזה…
לפתע היה נראה לי ששמעה את מחשבותיי,
כאשר הגומייה שוב נמתחה.
הנה, היא משחררת אותה… ונשמע קול הצלפה עדין.
עוד אדום אחד, עוד סימן.
היא מחייכת, מתביישת.
כנראה שמה לב שאני מביטה בה.
השרוול יורד. מסתיר הכל.
ואני בשקט, בדיוק כמו שסימנה לי כשהניחה את אצבעה על פיה. כאילו שאני לא יודעת, לא יודעת את החוקים.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
YOU ARE READING
ספר הפריקות
No Ficciónכל הפעמים האלה שאני ממש חייבת להגיד משהו, אבל אני לא מצליחה. ☆ 1st place in this category ☆ (23.3.18),(5.4.18),(19.4.18),(16.5.18) *מכיל אובדניות*
