ספר הפריקות

אני רעה.

המון זמן שאני חושבת על זה, באמת יש כאלו שיודעים לעשות רק רע?
ואם כן, איך אפשר לדעת את זה בלי להכיר אותם? הם עצמם יודעים שזה מה שהם?

יום אחד, אני אוליי אכיר את עצמי מספיק.
ואז אני אדע אם גם אני אחת מהם, מאותם אנשים שיודעים רק לעשות רע.
אנשים שהם פשוט נזק לסביבה.
אנשים שצריכים אוליי פשוט... להעלם.
כי מי צריך אנשים כאלו?

מי צריך אותי?
אני רק נזק, אני יודעת.
אין צורך לשקר לי עכשיו כדיי שארגיש טוב יותר, להגיד שזה "לא נכון ואני בסדר".

אני לא בסדר!
פשוט לא. אני לא.
אם הייתי בסדר, אוליי האנשים שסביבי לא היו סובלים כל כך. לפחות לא בגללי.
אם הייתי רק יכולה להעלם... הכל היה בסדר.

לפעמים אני שמחה שיש דבר אחד טוב בי, מתנצלת שזה נשמע מתנשא.
אבל אני כן, אני כן זוכרת להתנצל.
על כל דבר.
הכל.

שלפחות אוכל לכסות את הרע בחזות של נחמדות, עד שהבא יברח.
כשהוא יגלה את האמת וירוץ בכל הכוח.
ולא, לא צריך להתבייש... אתם יכולים לרוץ גם עכשיו. אפילו כדאי לכם.
אני לא טובה בריצה, בכלל לא.
אין מצב שאשיג אותכם.
מבטיחה לכם, שלא אצליח-
אחריי שני לילות בלי שינה, תהיו בטוחים שלא אצליח. גם אם חשבתם ששיקרתי קודם, כי אני רעה... אני לא.
אני לא אצליח.

(21.8.18)