לפעמים נראה לי
שיש בי עדיין חלקים של דיכאון.
חלקים שלעולם לא יעלמו.
החלקים האלה, הם קולות קטנים
שמתחבאים בי כבר הרבה זמן.
הם שצועקים
שאני לא רוצה לחיות.
כשלא רע לי.
הם שצועקים
שלא כדאי לי לצאת מהמיטה.
כשיכול להיות יום מדהים.
הם שצועקים
שאחזור לכאב המוכר שלי.
כשאני מסוגלת להתמודד לבד.
וצועקים, צועקים תמיד.
יותר מדיי רעש...
עד שבאמת
אני לא רוצה לחיות.
אני רוצה שישתקו כבר,
שאוכל להאמין באמת
שיהיה בסדר.
(3.11.18)
YOU ARE READING
ספר הפריקות
Non-Fictionכל הפעמים האלה שאני ממש חייבת להגיד משהו, אבל אני לא מצליחה. ☆ 1st place in this category ☆ (23.3.18),(5.4.18),(19.4.18),(16.5.18) *מכיל אובדניות*
