ספר הפריקות

מפחדת לאבד.

לפעמים אני מרגישה,
שאני מפחדת לאבד.

אני תמיד מנסה להיות
מה שהצד השני רוצה.

כי אני מפחדת לאבד.

אני לא רוצה להיות לבד עוד, לעולם לא.
אבל לפעמים אני רוצה שקט.
וזה משהו שאף אחד לא מבין, בנתיים.

חושבים שאני מרוחקת, מתבודדת, מוזרה.
הם יכולים לחשוב. זה לא יפריע לי.
עד הרגע
שאשאר לבד.

לאחרונה באמת כולם מתרחקים,
אני מקבלת שקט.

אבל לא כמו שאני רוצה...
שקט של... אין אף אחד.

לפעמים נדמה לי, שהמזל שלי לא באמת קיים.
הוא היה שם בשבילי פעם אחת, פעמיים.
ויתכן גם שפעם שלישית?

הפעמיים ההן... מתחילות להיעלם. להישחק.

בבקשה שזה לא יקרה גם עכשיו, בפעם השלישית.

שאדע סוף סוף להיות מה שהצד השני רוצה, שלא יעלם. שלא יברח.

שישאר כאן.

לנצח.

שלא יעלם לנצח כמו שאתה נעלמת,
שכל מה שנשאר לי זה לחכות.
שגם לי זה יקרה.

(12.9.18)