אני רוצה לפרוק
אבל אין לי מה.
אני מרגישה ריקה,
וזה קשה לי.
כי אז הכל תופס פניי רע,
במקום להיות חיובי.
ואוליי אפילו בסדר.
אני מרגישה כמו
רוח רפאים
שאם ירימו את הסדין הלבן, חסר ההבעה
יגלו עולם שלם של מלפצות.
כאלה שעדיף... לא לחשוף.
שאף אחד לא ידע.
שלא ידעו שהן מנסות להשתלט עליי.
והן כבר שם שנים.
תמיד הייתי רוח רפאים,
אבל עכשיו פתאום
מפחיד אותי מה אנשים רואים.
שלא יראו אותי,
בבקשה לא.
(9.12.18)
YOU ARE READING
ספר הפריקות
Non-Fictionכל הפעמים האלה שאני ממש חייבת להגיד משהו, אבל אני לא מצליחה. ☆ 1st place in this category ☆ (23.3.18),(5.4.18),(19.4.18),(16.5.18) *מכיל אובדניות*
