אוליי יעלה פרק גם בחמישי. לא מבטיחה.
קלי תמיד חיכתה ללילות. אולי זה היה בגלל כל הסרטים שראתה אבל היא תמיד הרגישה כאילו מישהו מסביבה יכול לשמוע את מחשבותיה או להרגיש את רגשותיה ובמקום להרגיש נערה קצת מבואסת שבגדה בחבר שלה קלי הרגישה כמו הילדה המאושרת בתבל. מידי פעם באמצע יום הלימודים קלי הייתה מעבירה את ידה מתחת לחולצתה במקום שבו נשארו לה לזמן מה מזכרות קטנות מלימור. בלילות, קלי יכלה לחשוב על הכל בלי לחשוש. להרגיש כמו שצריך. בימים היא לא ידעה שקט ותמיד בדקה שלא מסתכלים עליה במבט מוזר.
היא קיוותה שאדם יפרד ממנה לגמרי אבל מתברר שהוא החליט רק לקחת כמה ימים לעצמו (הדר אמרה שהוא ינצל את הימים האלו לזיין כל אחת ברדיוס קילומטר. וקלי קיוותה שהוא לא יזיין את לימור. אדם גיחך כשיואל סיפר לו שזה מה שהבנות אמרו כי אדם בכלל היה א-מיני.) אחריי שבוע שלא דיברו הוא אמר לה שהוא סולח לה ושהוא מוכן שהם יחזרו.
היא עמדה מולו קפואה לכמה שניות. "אז חוזרים?" שאל.
קלי כל כך רצתה לומר; בוא לא. אבל אמרה לו שהיא צריכה לקחת גם כמה ימים. וכך היא נשארה לבד. בעיירה שלה בניי נוער לא נשארו לבד להרבה זמן. טוב נו, חוץ מלימור שהייתה מנודה מכולם מסיבה שקלי לא ידעה. לימור אמרה שזה קשור לעבר שלה בדרך כלשהי וקלי כיבדה אותה ולא שאלה על זה.
באותו לילה קלי עברה על בקשות לשירים. בדרך כלל היא שרה רק שניים אבל לפעמים התמזל מזלה ונשאר לה זמן לעוד. קלי אהבה את הפאב השכונתי. הוא נתן במה לכל מי שרצה והיה מספיק ברמה מינימלית לשיר.
קלי עברה על הרשימה ואת עינה תפס שם של שיר אחד של אחד הזמרים שאהבה, אחכה ללילה של נתן גושן. קלי אהבה זמרים ששרים רגשות. היא הרגישה כאילו הם יודעים את מה שהיא עצמה מרגישה. היא פתחה את השיר והוא החל להתנגן. היא קראה את המילים והבינה עד כמה הוא נכון לגביי רגשותיה. בקריאה הראשונית קלי דילגה על שורות בעיניים בהתרגשות ראשונית של קריאת השיר.
"תראי איזה יפים שמים. מתיי עצרנו ככה סתם? להסתכל." לקלי וללימור מעולם לא היו רגעים כאלו רגועים של בהייה בשמיים.
"למדי אותי על נצח." קלי כל כך רצתה שהיא ולימור יישארו ביחד לנצח. גם אם זה היה בלתי אפשרי בעליל.
"אחכה ללילה. הימים הם אותו דבר. ברובם אין לי מנוחה ואין גם שקט." קלי תמיד הרגישה שהיא נצפית וכולם חושדים בה.
"את לא באמת לבד אף פעם. תמיד אני שולח לך מעצמי קצת." כולם חושבים כך אבל לימור לא באמת לבד. לא כשיש לה את קלי.
"והאמת יפה לשנינו. בסוף כשהכל נשכח, מה יישאר? אם לא אהבתנו. החדה." קלי כל כך רצתה שהאמת תצא לאור. שכולם ידעו עליהן. היא תמיד חלמה שבסוף, כשהכל ישכח אחריי שאנשים יגמרו לרדת עליהן ולרכל או סתם להתייחס מוזר. שבסוף יהיו לה ימים עם מנוחה ושקט.
YOU ARE READING
שיר ללא מוצא// LGBT+
Romanceללימור וקלי יש מטרה אחת ברורה- לחיות מחוץ לארון בלי פחד. אבל בינתיים הפחד שלהן גורם להן להידחק עמוק פנימה. וללימור ארון כפול, עד שתחליט לשבור אותו ולצאת לחפש את מקומה בין נערי הרחוב. ההומופוביה בחלקה הצפוני של העיר דישט היא חלק שגרתי, למרות שלא מעט...
