שיר ללא מוצא// LGBT+

IL

תודה רבה על כל הצבעה ועל כל תגובה. זה מרגש אותי 3>
~~~

קווין התהלך בחדרו בחוסר מעש, הוא לא הבין איך יכול להיות שהילד בן השבע עשרה -קווין גיחך כי הוא עצמו בן שבע עשרה- היה מספיק חכם כדיי לעלות עליו? יואל נתן לו כמה ימים לספר לו הכל אבל קווין עדיין לא השלים עם הדבר בתוך תוכו.

הוא פתח את דלת הארון שלו והביט בפוסטר האהוב עליו. "למה ג'יזס, למה? זה באמת מה שאמור לקרות עכשיו? אני אמור להיחשף?"

הפוסטר לא ענה לו, לכמה שניות הרגיש קווין ממש מטומטם, ואז הוא שמע צעדים ומיהר לסגור את הארון. אביו תדיאור נכנס לחדר, הוא נשכב על מיטתו של קווין ובהה בתקרה.

"מה קורה בן?"

קווין נשען על ארונו והביט באביו, "הכל בסדר. מה קרה אבא? אתה נראה קצת מוטרד."

"סוגרים את התיק על הונדליזם, זה מה המשטרה אמרה."

"למה?" קווין שאל אבל בליבו נשם בהקלה.

תדיאור נאנח, "חוסר ראיות."

"איך אתה מרגיש עם זה?" קווין שאל בצביעות אבל מצד שני בהתעניינות כנה. היה אכפת לו איך אביו מגיב וחושב על הדבר.

"איך אני כבר יכול להרגיש?" אביו הפנה אליו את ראשו ובחן אותו. "בסדר, רק אני מקווה שזה לא יקרה שוב. כי זו לא פגיעה פיזית או רכושית גדולה מידי. זו פגיעה בכבוד של אדל. עקרונית זה חשוב אבל טכנית לא. מבין?"

קווין גיחך בניסיון לפרוק קצת מהמתח, "ממתי אתה מדבר בכל המילים הגבוהות האלו?"

"ממתי שאבא שלך מדבר בהרבה מילים גבוהות ואני צריך לנסות להבין."

"למה? מה כל כך משנה לך כל הפרטים של מה שהוא אומר? הוא לא יתחיל לחפור לך על דיקטטורות ומניפולציות בזמן שהזין שלך בפה שלו נכון?"

"קווין." תדיאור נזף בבנו, "איך אתה מדבר?"

קווין משך בכתפיו, "יאללה קום ולך לעשות משהו, אני רוצה לישון."

תדיאור קם באנחה ויצא מהחדר בעודו ממלמל על כמה שהילדים נעשים חצופים עם הדורות.

קווין פשט את כל בגדיו חוץ מתחתוניי הבוקסר ונשכב על מיטתו, הוא לחץ על הכפתור שסגר את המחיצה סביב המיטה וכיבה את מנורת הלילה שנדלקה באופן אוטומטי. כעת הוא היה במקום הכי מוגן, שקט ואפל שלו. ולראשונה -אובד עצות לגמרי-, הוא לא מצא דרך יותר טובה להביע את תחושותיו ורגשותיו אלא בבכי.

~~~~~

עומר פסע לכיוון הראל. היא חייכה אליו, "מה קורה חתיך?"

"אני צריך שתעזרי במשהו, אבל אני רוצה לדעת אם את בצד שלנו או של הכסף." עומר אמר בלי יותר מידי דרמות.