היום ישבתי לי בהפסקה בשירותים, לבד, סתם כי אין לי עם מי לדבר שם כל כך, והקלדתי חצי פרק באחד הסיפורים שלי. גאים בי?
~~~~~
יואל ישב על מיטתו של קווין ובהה בקיר, קווין מנגד ישב על הכיסא המסתובב המרופד ובהה בבחור הנאה שישב במקום בו הוא ישב בכל כך הרבה פנטזיות של קווין. אומנם לא בדיוק באותן תנוחות אבל זה עדיין היה משהו.
"אתה מבין, יש לי קצה חוט. גנבתי מזירת הפשע את הספריי, אין עליו טביעות אצבע. אבל יש עליו שערה, ואני הולך לשלוח את זה לבדיקות די.אן.איי."
קווין כיווץ את גבותיו, "שערה? עדיין יש לך את בקבוק הספריי? אפשר לראות?"
"נראה לך שזה עדיין על הספריי? שמתי את זה בשקית מיוחדת והחבאתי במחברת גיאוגרפיה. הרי אף אחד לא נוגע במחברת גיאוגרפיה נכון? וכבר שנת הלימודים הסתיימה. הכל מחושב."
קווין זייף גיחוך, "ממש כמו בלש אמיתי אה?"
"ברור," יואל הנהן בסיפוק.
"אתה צריך למהר עם השליחה לבדיקות." קווין אמר בזמן שרגלו זזה בעצבנות, יואל הבחין בזה אך העלים עין באותם רגעים.
"אני אשלח את זה כנראה מחר בצהריים."
"מעולה," קווין חייך, "בהצלחה בלש קטן שלי."
"שלי?" יואל שאל בהתגרות.
"תשמע…"
יואל הזדקף במקומו, "לבלש יש זמן לדייט היום בצהריים."
"אין לך פגישה עם הסוכנים או משהו?" קווין זז במקומו, התיישר בעודו מוציא את הטלפון מהכיס האחורי.
יואל שמח לשמוע את השאלה, "הסוכנים שלי היום במשימה."
"עד מתי?" קווין המשיך לשאול.
"הם יצאו בבוקר, כנראה הם יחזרו בצהריים."
"אהה."
"תראה, המשפחה שלי נוסעת היום אז אם אין לך שום דבר מעניין להציע לי…"
"יואל רוצה לצאת איתי?"
יואל משך בכתפיו, "בכיף."
"אז מתי?"
"היום בצהריים, אבוא אלייך לפניי, פשוט ההורים שלי נוסעים בשתיים ואני צריך להיות עד אז בבית."
קווין הנהן בהסכמה, "ברור ברור, אז תבוא ו…"
"נלך לדייט."
"בדיוק."
יואל קם ממיטתו של קווין ולקח את התיק שלו מפינת החדר, ברגע שיצא מהבית של קווין הוא חייך לעצמו.
הוא לא רץ לשתף אף אחד ממשתתפי החקירה בצעד שהיה כל כך גאה בו, הוא כמובן לא יכל ליצור מציאות לעזרתו בחקירה אבל הוא יכל להשתמש בנתוני המציאות לטובתו.
YOU ARE READING
שיר ללא מוצא// LGBT+
Romanceללימור וקלי יש מטרה אחת ברורה- לחיות מחוץ לארון בלי פחד. אבל בינתיים הפחד שלהן גורם להן להידחק עמוק פנימה. וללימור ארון כפול, עד שתחליט לשבור אותו ולצאת לחפש את מקומה בין נערי הרחוב. ההומופוביה בחלקה הצפוני של העיר דישט היא חלק שגרתי, למרות שלא מעט...
