בפרק הבא יש התרחשות שממש חשובה לעלילה והו.
סתם היה בא לי לומר את זה.
סתם. מה קורה אנשים?
תהנו מהפרק.
לימור ישבה בחדרה כשלפתע אימה נכנסה כשעל פניה הבעה של אדם בעל משימה שהוא כבר חייב לסיים ואין לו סבלנות.
נדירותו של המקרה גרמה ללימור לשאול ישר "מה?"
אימה של לימור התיישבה על מיטתה "הפסיכולוגית אמרה שאולי כדאי שתצאי לבלות, את כבר בת שמונה עשרה. אפילו איזה חבר או בן זוג אין לך. "
"טוב שנזכרת שאני חיה. והייתה לי חברה."
"היא התאבדה. תתמודדי. וחוץ מזה חוץ ממני אף מבוגר לא היה מקבל את זה שאת לסבית." אימה של לימור הייתה היחידה שידעה מה הקשר האמיתי בין לימור ואדל. על קלי לימור לא סיפרה ולא תכננה לספר לה.
"יופי. אני יכולה להשאר בבית עכשיו. אני כבר כמה שנים ככה זה לא מפריע לך. אומרת לי: חבר או בן זוג מתיי תקלטי שלא הולך להיות לי חבר אף פעם?" לימור התיישבה על מיטתה והביטה באימה במבט זועם.
"הפסיכולוגית אמרה שאת צריכה חברה. תלכי ותבלי, עוד שניה את בצבא. אף אחד לא יגע בך עם מקל. אפילו לא בנות. את צריכה לאמר תודה שלא העפתי אותך מהבית שלי עם כל התועבה שהולכת לך בראש. יש לך מזל שאבא שלך לא יודע." אימה השתדלה לדבר בשקט.
"אהה. אז לנשק בת זו תועבה אבל כל הסטוצים שאלון מביא הביתה זה בסדר? אה?"
אימה כיווצה את גבותייה "מה הקש-"
"ומה עם זה שנוי עוד רגע בזנות כי את לא פאקינג מתייחסת אלייה?" לימור המשיכה למרות שידעה שהיא מסתבכת.
"יש הבדל בין הדברים. אני לא חינכתי אותך לתועבה הזאת שלך. ל א א נ י. אז מאיפה זה תגידי לי מאיפה?"
לימור פלטה אוייר מראותייה. "אז ללב שלי את קוראת תועבה? ללב שלי? לרגשות שלי? אני נקראת תועבה בשבילך?"
"זה הזבל שנכנס לך לראש. בתוכך את בסדר. תעזבי את זה, אוליי עוד יתייחסו אלייך טוב. תעזבי את זה כבר. אני לא יכולה לראות אותך ככה בבית שלי. עוד שניה כבר תביאי בחורות הביתה. אני לא מוכנה שתשכבי עם אישה בבית שלי." אימה לא הפסיקה לדמוע.
"כבר שכבתי." לימור אמרה בהתרסה בכוונה.
אימה של לימור כיווצה את גבותייה "ככה את? את מגעילה אותי. מגעיל לי רק מלחשוב על זה. עכשיו כשאני מסתכלת עלייך מגעיל לי. מגעיל לי על זה. מבינה?"
לימור רצתה לתת לה סטירה, אפילו שהיא אמא שלה "את יודעת שאת תמיד מוזמנת להעיף אותי. את ממילא שונאת אותי ולא שמה לב אליי בכלל. את בדיוק כמוהם, כמו כל ההומופובים המסריחים בחוץ. בדיוק כמוהם. ויודעת מה? את מוזמנת ללכת לעזאזל ולצפות בי שם מנשקת כמה בנות שאני רוצה." לימור צעקה בעודה רואה את אחותה הקטנה עומדת בכניסת החדר ומסתכלת בשקט. לא היה לה אכפת. זכותם של אחיה הקטנים לראות את הפאקים של הורייה.
YOU ARE READING
שיר ללא מוצא// LGBT+
Romanceללימור וקלי יש מטרה אחת ברורה- לחיות מחוץ לארון בלי פחד. אבל בינתיים הפחד שלהן גורם להן להידחק עמוק פנימה. וללימור ארון כפול, עד שתחליט לשבור אותו ולצאת לחפש את מקומה בין נערי הרחוב. ההומופוביה בחלקה הצפוני של העיר דישט היא חלק שגרתי, למרות שלא מעט...
