לימור קמה בבוקר ולקח לה כמה שניות לקלוט שהיא לא בבית אלא במפקדה של הרילקיה. היא הביטה בשעון הקיר. "פאק." מלמלה לעצמה ופיהקה. אם לא תמהר היא תאחר לעבודה שהרקס- לידי סידר לה. היא ידעה איפה נמצאת המסעדה וידעה שלוקחות עשר דקות ללכת לשם. אבל היו לה רק תשע דקות לכן היא מיהרה לקום. היא התקלחה במהירות במקלחת המאולתרת של מפקדת הריליקיה ולבשה חולצת טי שרט וטייץ שחורים. היא הציצה בשעון, עוד שלוש דקות. היא זכרה לקחת את הטלפון שלה ומיהרה לצאת מהמפקדה. לאחר דקה החלה לרוץ בשיא המהירות.
זאת הייתה בעיה כי לימור לא הייתה בכושר בכלל, היא הגיעה למסעדה מתנשפת איחור של ארבע דקות וקיללה לעצמה בשקט. היא נכנסה ופנתה לעבר משרד המנהל. למזלה הוא היה במצב רוח טוב והציג לה את אחראית המשמרת שהייתה לצערה פחות במצב רוח טוב. היא הראתה ללימור במורת רוח את כל מה שעליה לעשות.
למזלה, לימור הייתה רק צריכה לעבור בין השולחנות ולקחת הזמנות.
היא עבדה ללא הפסקה כי המסעדה הייתה ענקית ואנשים לא הפסיקו להכנס ולהתלבט במה שהם מזמינים. לימור השתדלה לשמור על איפוק ורק בהפסקת הצהריים היא בדקה את הטלפון שלה. אפס הודעות, שלוש שיחות שלא נענו מ: הכלבה שילדה אותי. לימור תהתה לעצמה מה אימה רצתה ממנה אבל לא יחסה לכך חשיבות. היא התאכזבה שלא הייתה שום הודעה מקלי.
היא תהתה לעצמה מה תעשה בנוגע לצבא. היא עשתה את כל המבחנים כשהגיע הצו הראשון והיא נורא רצתה כבר להתגייס, להתרחק מדישט. אבל מצד שני הייתה קלי. היא לא רצתה לעזוב את קלי. לימור הייתה פשוט תלויה בה. בילדה הבלונדינית שנהנתה להביך אותה. כי בתכלס? קלי הייתה הסיבה היחידה שבגללה ללימור נותר מה לעשות בחיים. בלי קלי היא הייתה ממשיכה לשכב כל אחר הצהריים במיטתה, לבהות בתקרה, לאכול, לצאת מידי פעם עם סתיו... עברה פחות מיממה ולימור כבר התגעגעה לגוש הפרווה המוכתם כביכול בכתום.
לימור ידעה שהיא תצטרך לסגל לעצמה תחביבים. אם העבודה ממלאת את מקומה של סיום שנת הלימודים בכיתה י"ב היא עדיין צריכה תעסוקה לצהריים. היא לא יכלה לשכב על המזרן ולבהות בתקרה או לשחק בטלפון בגלל שבמפקדת הריליקיה לכל אחד ניתנו שעתיים בלבד עם שקע, ולימור רצתה לחסוך בסוללה בשביל שתוכל לתקשר עם קלי. לראשונה בחייה ציינה לעצמה לימור משהו. לדבר עם הרקס בקשר לדבר הזה שהוא ודיאגו אוהבים לעשות אחריי הצהריים ובערבים. איך קראו לזה? פארקור?
לימור ידעה שעלייה להמעיט בביקורים בצפון דישט למקרה שהוריה יחליטו לנסות לחפש אותה, היא רצתה להיות מחוקה מבחינתם. אף אחד לא מצפון דישט חוץ מקלי ואליי גם אדם לא יראה אותה, כך החליטה. אבל, החיים קשים והחלטה זאת לא הייתה נתונה בידייה של לימור.
על קלי עבר יום משעמם. זה נכון, היא לא הפסיקה לחשוב על לימור אבל היה לה נורא משעמם. אדם והדר לא הגיעו לבית הספר שנייהם מסיבה לא ידועה והיא נאלצה לבלות את הפסקת הצהריים שלה יחד עם "שרלוק יואל." שלא הפסיק להתכתב ולצחקק, שזה היה מוזר כי הדר הייתה חולה וכשקלי שלחה לה הודעה בתחילת הפסקת הצהריים היא אמרה לה שהיא הולכת לישון.
YOU ARE READING
שיר ללא מוצא// LGBT+
Romanceללימור וקלי יש מטרה אחת ברורה- לחיות מחוץ לארון בלי פחד. אבל בינתיים הפחד שלהן גורם להן להידחק עמוק פנימה. וללימור ארון כפול, עד שתחליט לשבור אותו ולצאת לחפש את מקומה בין נערי הרחוב. ההומופוביה בחלקה הצפוני של העיר דישט היא חלק שגרתי, למרות שלא מעט...
