(לפי הלו"ז הייתי אמורה להעלות מחר אבל יש פה ששומרים סו...)
~~~~
"איך את עוד סובלת אותי?" קלי שאלה את לימור כשישבו על הגג שלה באחד הימים.
"קצת קשה, עובדים על זה." לימור אמרה.
"כן אה?"
"מה דעתך על כל הענין עם קווין?"
קלי משכה בכתפייה, "מקווה שיסתדר."
"תמיד ידעתי שאדל והוא לא הסתדרו אבל אף פעם לא ידעתי למה ושזה כל כך עמוק."
"כן אה?"
"אכפת לך להפסיק עם כן אה הזה?" לימור שאלה ופלטה צחקוק.
"כן אה? זה מעצבן אותך?" התגרתה בה קלי.
"כן."
"את בת הזוג הכי מדהימה בעולם." קלי אמרה.
"באמת? מה מדהים בי?"
"הכל."
"תפרטי."
"את נראית טיפה קשוחה מבחוץ אבל מבפנים את לחמנייה רכה. זה מתוק איך שאת אומרת דברים חמודים אבל הקול שלך עדיין חושני כזה."
לימור גיכחה, "חושני?"
"כן."
"לא ידעתי…"
"אז תדעי."
"גם את מדהימה." לימור צחקקה.
"למה?" קלי שאלה.
"כי את תמיד גורמת לי לגמור גם אם את לא גומרת."
"ו..?"
"זה מאוד מתחשב מצדך."
"כן?"
"כן."
"איך תשרדי בלעדיי שנה הבאה?" שאלה קלי.
"לא אשרוד, ואת?"
"אני…"
"מה את?"
קלי משכה בכתפייה, "לא יודעת."
"שלא תעזי לחשוב על מישהו אחר."
"מממ."
לימור נגעה בפניה של קלי, "שיהיה לך מובן. בלעדייך אין לי למה לחיות."
"את כל כך מתוקה." קלי אמרה.
"ואת קרצייה."
"תודה."
"אין על מה קרציונת."
~~~
"אני כל כך אוהבת אותך." אמרה דאיה, "מה הייתי עושה בלעדייך חתיך אחד? איך יכולתי לחיות בלעדייך כל כך הרבה זמן?"
אדם הביט בה משועשע, "אז זה אומר שאני גיי."
"מה?"
"אם מחשבים הם זכר זה אומר שאני מאוהב בבן."
YOU ARE READING
שיר ללא מוצא// LGBT+
Romanceללימור וקלי יש מטרה אחת ברורה- לחיות מחוץ לארון בלי פחד. אבל בינתיים הפחד שלהן גורם להן להידחק עמוק פנימה. וללימור ארון כפול, עד שתחליט לשבור אותו ולצאת לחפש את מקומה בין נערי הרחוב. ההומופוביה בחלקה הצפוני של העיר דישט היא חלק שגרתי, למרות שלא מעט...
