היי אנשים. מקווה שאתם נהנים לקרוא את הסיפור הזה.
אני אחת שממש לא אכפת לה מהצבעות אבל אם באמת לא אכפת לכם תנו כוכב :)
הצפיות לא מדויקות ואני רוצה לדעת כמה אנשים קוראים את זה....
אתם ממש לא חייבים אבל תודה מראש ;)
~~~~
יואל ישב בחיקו של מקס על הדשא בגינת הבית של יואל, הדשא הסינטטי היה נוח להפליא והשמש הלוהטת של הקיץ הנעימה את הצהריים, איכשהו היא לא להטה ושרפה אותם אבל גם לא נתנה להם לשכוח לדקה שהיא נוכחת. יואל פיהק, הוא היה עייף מקריאת כתבות על פשעים לא מפוענחים בארה"ב ובישראל, מקס בהה בפניו.
"מה?" יואל שאל "יש לי משהו על הפנים?"
מקס משך בכתפיו "חוץ מיופי כלום."
"אויש נו, תסתום." יואל מחה בביישנות.
"לא נו תסתכל עליי. מה אתה רואה בפנים שלי חוץ מאיפור וחצ'קונים?"
יואל בהה בפניו של מקס. למקס היו פנים מעט עגולות ומכוסות בפצעונים קטנים ושכבה עבה של איפור, עיניו החומות ירוקות של מקס בהו בו בשאלה. רק אחרי שניות ארוכות יואל התנתק מהבהייה וקלט שמקס באמת מחכה לתשובה.
"אני רואה פנים של אדם שאני נורא אוהב."
מקס המשיך לבהות בו ויואל בהה בו בתגובה, הם הרבו לנהל שיחות בהיות. לא שיחות מבטים, אלא שיחות של בהיות חסרות משמעות. צלצול הטלפון קטע את יואל מלבחון את שפתיו הדקיקות של מקס. יואל לא שינה את תנוחתו אלא רק הוציא את הטלפון וענה לקלי במעטה של רשמיות "כן מדבר יואל."
מקס החניק צחוק ויואל הניח את אצבעו הדקה הארוכה על שפתיו לרגע לסמן לו להיות בשקט.
"אני שמח שנכונת להצטרך לחקירה קלי לוין, אה לא לקרוא לך קלי לוין? אז רק קלי אוקיי אוקיי בסדר, היום בערב בשעה שמונה ניפגש בזירת הפשע. לא אי אפשר יותר מוקדם, כן אנחנו עושים קידוש וסעודה יא שיקסע. ביי, כן ביי." יואל סיים את השיחה והחזיר את הטלפון לכיסו.
"זה כל כך חמוד שאתה כזה." מקס אמר וליטף את פניו בידו. יואל אהב להרגיש את הטבעות על אצבעותיו המעט עבות של מקס בזמן שליטף את פניו ברוך.
"אמממ תודה אני מניח?" יואל אמר והתכרבל יותר בתוך הנער שאהב.
מקס המשיך ללטף את יואל ברגעים שהרגישו לו כמו נצח שלא נפסק ויואל נשק למקס. אבל הנצח הזה נפסק כשאביו של יואל יצא מן הבית "יואל! מה אתה עושה לעזאזל?"
יואל גלגל את עיניו ומקס השתדל מאוד שלא לפלוט עוד צחוק "מנשק את החבר שלי אבא. יאללה עברנו את הקטע שאתה יודע שאני חצי גיי וכל זה."
YOU ARE READING
שיר ללא מוצא// LGBT+
Romanceללימור וקלי יש מטרה אחת ברורה- לחיות מחוץ לארון בלי פחד. אבל בינתיים הפחד שלהן גורם להן להידחק עמוק פנימה. וללימור ארון כפול, עד שתחליט לשבור אותו ולצאת לחפש את מקומה בין נערי הרחוב. ההומופוביה בחלקה הצפוני של העיר דישט היא חלק שגרתי, למרות שלא מעט...
