XXXV

437 41 9
                                    

"ולמה נפרדתם?" קווין שאל בזמן ששכב על מיטתו ויואל בחן חפץ חפץ בחדרו ומידי פעם העיר הערות. כשנשאלה השאלה יואל הסתובב בחדות אל קווין ונעץ בו מבט חושב. האם לפתוח בפני הקראש את הלב על הפרידה או לא? אכן בחירה קשה.

בסופו של דבר מחליט הבלש הצעיר לחשוף קצת מעולמו הפרטי.

"הוא אמר שיש בנינו הפרש נורא גדול בגילאים ושזה לא עובד כי עד שאני אסיים את הצבא הוא כבר יהיה ממש זקן ושהוא לא רוצה לאכזב אותי ולגרום לי לנטוש אותו. ושהוא אוהב אותי."

קווין השתדל לא לגחך, "בן כמה הוא?"

"עשרים ושבע."

"פיו. זה הרבה אתה יודע. עשר שנים."

יואל פלט אנקת יגון, "אני יודע. אבל לאהבה אין גיל, ואני נורא אוהב אותו והוא נורא אוהב אותי. למה הוא עשה את זה? אני ממש לא מבין. הוא אולי חושב שככה יותר טוב אבל כרגע הרבה יותר רע לי."

"אמממ שמע," קווין אמר, הוא היה גרוע ביעוץ לאנשים, בטח שלא יעוץ זוגי.

"מה?"

"לא יודע, מה אתה רוצה שאני אגיד לך, וואלה לא בסדר שהוא נפרד ממך, הוא מפסיד הרבה."

"אתה לא עוזר."

"מתוק ככה זה בחיים, תתמודד אין לי משהו יותר טוב ליעץ לך. טעויות קורות, ברדעים שבהם אנחנו חלשם אנחנו חושבים שעשינו משהו בסדר ושלא יהיו לזה השלכות, ובסוף מתברר שזה בולשיט אחד גדול. אנחנו מקבלים גוש חרא לפנים ואנחנו מנקים את זה, לא קרה כלום."

כעת מבטו של יואל היה יותר מתעניין והוא ניסה להבין מה קווין אומר לו בעצם. "גם זה לא עוזר לי-"

קווין נאנח והתישב על מיטתו, "אני מנסה להסביר לך שלא יפה לך חרא על הפרצוף. אז תנקה אותו, תתקדם, אל תנסה להחזיר דברים אחורה ועל תתאבל על משהו שהאבל עליו לא מועיל כלום חוץ מעוד בכי ועוד עצבות. מבין?"

"לא." יואל הודה.

"טוב תשכח מזה, אני סתם לא יודע להסביר דברים. אבל בקצרה: תפסיק לבכות ותתקדם." קווין אמר וניגש לטלוויזיה כדיי להדליק אותה.

יואל חשב על הדברים שקווין אמר כשהוא נשען על השולחן ובהה בטלוויזיה הדלוקה בלי להבין מה מתרחש על המסך. חוץ מעוד הוכחה לחקירה היו לו כמה מחשבות על כך שאוליי קוין כן הצליח להסביר את מה שאליו התכוון. למרות שיואל ידע שלהתגבר על מקס יהיה יותר קשה ממה שזה נדמה. הוא החליט להתחיל בזה.




היא בסך הכל עברה במסדרון של הקומה הראשונה והחלון היה פתוח, מישהו עישן בחוץ וזה היה ממש רשלני לתת לו להסתובב סתם כך באזור מכון הגמילה ולעשן בחופשיות. הריח הרג אותה, היא לא יכלה לסבול את זה. עוד שניה והייתה מתפתה לצאת מהחלון ולבקש ממנו סיגריה.

שיר ללא מוצא// LGBT+Where stories live. Discover now