אף שהייתה קטנה בהרבה מריליקיית האם במרכז, ריליקיית הדרום שקקה חיים. ואדם הרגיש בשוני, האווירה שם הייתה בדיוק ההפך מריליקיית המרכז- הנשים שלטו.
בריליקיה של הדרום -אף שהדבר היה אמור להיות הפוך- היו מספר הילדים כפול מזו של המרכז. אדם הבין שזה בגלל שדרום דישט היא שכונת הפשע הגדולה של העיר. ואף בגלל שהוגדרה כריליקייה הנשית, הריליקייה של הבנות, היו שם לא מעט בנים.
אדם הופתע כשנכנסו למקלט הרחב ששימש כריליקיה. בזמן שדאיה שלחה הנהנונים לכמה אנשים אדם סרק את השטח, כל המזרנים היו בערימה גדולה בפינת החדר. מגוון כליי נשק שיוצרו כנראה בריליקיה -כגון חניתות ממקלות מטאטא וקליעי אבנים נוסח דויד המלך,- היו תלויים על אחד הקירות.
כמה בנות פיצצו שקי אגרוף בזמן שילדים קטנים שיחקו בקרב חרבות עץ. בקצה החדר על עוד ערימת מזרונים ישבה נערה שהייתה דומה נורא לדאיה, וכמובן ללידי.
שיערה הכהה היה פזור על כתפיה והיא גילפה חוד של מקל מטאטא, מעט נסורת מהעץ נדבקה לשיערה אבל לא היה נראה שזה מפריע לה, היא נראתה מדהים גם ככה. היא בירכה אותו לשלום בזמן שדאיה קפצה והתיישבה לידה ושלפה כמובן את המחשב הנייד שלה.
היא סגרה ואז שמטה את הסכין שהחזיקה על שמלתה והרימה אליו את עיניה החומות, הזהות לאלו של דאיה.
"אני מירה." הציגה את עצמה, בחנה אותו מעט, ואז המשיכה: "אז אתה ההאקר של ריליקית מרכז-צפון-מערב דישט? מפתיע, חשבתי שלידי יקח מישהו-"
"כמוכם? אין הרבה." אדם קטע אותה.
היא הנהנה בשקט והמשיכה לבחון אותו, היא נראתה בגילו של לידי הרקס, אדם ציין לעצמו. לפתע התפרצו למבנה הרילקיה חבורת בנות רעשניות שנשאו בידיהן ארגז אוכל.
"תצטרף אלינו לארוחה דון אדם?" שאלה בזמן שירדה מערימת המזרונים.
אדם הנהן והצטרף למעגל הילדים והנערות שהתיישבו על הרצפה, הוא התיישב לימינה של מירה בעוד דאיה יושבת לשמלאה. אדם הצטער שדאיה לא יושבת לידו, סתם כי הוא הכיר אותה ואת הילדה שישבה לידו לא. הוא אפילו לא הכיר אותה מבית הספר כך שהוא הניח שהיא לומדת בבית הספר הקטן בדרום דישט.
לארוחה כל אחד קיבל כריך, פרי, ושתי כוסות משקה. מירה הסבירה לאדם שבריליקיה הדרומית-מזרחית אוכלים חמש ארוחות כאלו ביום. בלי קשר היא לא הפסיקה לפטפט איתו בזמן שכולם אכלו ולאדם היה קצת לא בנוח כי דאיה הביטה בהם בצורה מוזרה.
לבסוף דאיה ליוותה את אדם לצפון דישט, (בדרך היא קפצה לריליקית המרכז הקטנה להעביר משהו ללידי מאחותם הגדולה.) הם ישבו על גג הבית של אדם בשתיקה ובהייה ברחוב עד שאמא של אדם צעקה עליו שירד משם.
YOU ARE READING
שיר ללא מוצא// LGBT+
Romanceללימור וקלי יש מטרה אחת ברורה- לחיות מחוץ לארון בלי פחד. אבל בינתיים הפחד שלהן גורם להן להידחק עמוק פנימה. וללימור ארון כפול, עד שתחליט לשבור אותו ולצאת לחפש את מקומה בין נערי הרחוב. ההומופוביה בחלקה הצפוני של העיר דישט היא חלק שגרתי, למרות שלא מעט...
