שיר ללא מוצא// LGBT+

XI

יכולתם בטח לחשוב. איזו מטומטמת לימור, הריי היא לא רצתה לשכב עם קלי. או. יא בטח עכשיו היא מתחרטת על זה. מסכנה. אבל לא ולא. לימור לא התחרטה לשניה על מה שעשו. למה? כי לראות את קלי גומרת היה הדבר הכי טוב בעולם מבחינתה אפילו יותר מהגמירה שלה. מאוחר יותר קלי הייתה בעננים והן לא הפסיקו לעשות שטויות ולצחוק.

השעה הייתה כבר מאוחרת, קרוב לחצות בערך, הן ישבו בספסל שומם ליד הסקטפארק כשרוח חמימה מנשבת וגורמת לאווירה להיות יותר רומנטית ולבנות להרגיש קירבה "נו אהבת לם? לא מתחרטת?" קלי שאלה בעודה אוספת את שיערה הבלונדיני שנפרע.

לימור חייכה "פאק קל את טובה. אני לא מתחרטת אפילו לשניה."

קלי חייכה "יופי."

"אני אוהבת אותך." לימור אמרה.

"גם אני."

"עוד מעט אני הולכת לצבא. "

"אאה, אני יודעת זה יהיה ממש חבל."

קולה של הזמרת סיה הנתגן באוויר וקלי מיהרה להוציא את הטלפון שלה ולענות לשיחה מאדם.

"כן אדם?""

"אני הולך לישון אז יהיה קצת מוזר אם אני לא אענה להדר. איפה את?"

"עם לימור במרכז דישט,. אנחנו עוד מעט חוזרות."

"אהה אוקיי. תעדכי."

"ביי."

קלי החזירה את הטלפון לכיסה ונאנחה "נתכתב הלילה?" שאלה את לימור.

לימור הנהנה וקלי המשיכה ללטף את שיערה.

עוד דקה שלמה הן ישבו שם ואז נפרדו כל אחת לדרכה. באותו הכיוון.

לאחר שקלי חזרה הביתה והתקלחה היא שמחה לגלות שלימור שלחה לה הודעה. היא התיישבה על מיטתה, דוחה את החלפת הבגדים ופתחה את הטלפון שלה.

לימור: היה מדהים.

קלי: שמחה לשמוע. גם לי. פעם ראשונה בחיים שלי.

לימור: היית טובה יחסית לפעם ראשונה.

קלי: בא לי שוב. ושוב. ושוב.

לימור: אני מעדיפה דייט בבית קפה.

קלי: כי את קיטשית.

לימור: ואת אוהבת את זה.

קלי פלטה צחקוק חרישי ואז ענתה.

קלי: נכון.

מעבר למסך לימור חייכה חיוך ענק. סתיו קשקש בזנבו בעצלות.

לימור: איך את אחריי אתמול?

קלי: אמרתי לך מעולה.

לימור: לא. אחרי מה שאמא שלך אמרה לך.

קלי: לא יודעת. אני עצובה?

לימור: יש לי שיר להקדיש לך.

קלי חייכה לעצמה ובחנה את בבואתה במראת הקיר. היא תהתה איך זה שיום אחד עולמה חרב ויום אחד היא שלווה ורגועה. היא הבינה שהכל בזכות הנוכחות של לימור שמרגיעה אותה ונותנת לה כח. אף שלימור הייתה מהבנות הקיטשיות שמקדישות שירים וכל זה.