"אבל למה נפרדת מאדם?"
"דיי אמא הוא לא בשבילי."
"זה הדבר הכי מטומטם ש-"
"בסדר. דיי."
"לא דיברנו שבוע, קרה משהו?" לימור שאלה בזמן שהיא וקלי ישבו על גג אחד הביניינים במרכז דישט.
קלי לא רצתה לענות אבל הכריחה את עצמה "כן."
לימור הנהנה "אהה. רוצה לספר לי?"
"לא."
"למה?"
"גם לך יש משהו שאת לא מספרת לי." קלי הפנתה כעת את מבטה והביטה בעיינה הכהות של לימור שנראו דאוגות.
"נכון." לימור הודתה.
"רוצה לספר לי?" קלי שאלה במעט עוקצנות.
"כן."
"נו." קלי חיכתה לתשובה.
"אני מפחדת." לימור ניסתה להסביר את עצמה. מאדל, שהייתה האדם הכי קרוב אליה היא פחדה, אז מקלי שהכירה רק חצי שנה היא פחדה כיפליים.
"גם אני." קלי ענתה.
לימור נאנחה "אני אספר לך אם תספרי לי?"
קלי התלבטה. בכל זאת זה לא באשמתה מה שקרה לה. היא הייתה סקרנית לדעת מה הסוד של לימור. "טוב."
"אבל את מבטיחה שאת אומרת?" לימור רצתה לוודא.
"כן כן. נו."
לימור נאנחה "לפעמים אני מרגיש כמו בן. קוראים לזה פלו-"
"כן אני יודעת איך קוראים לזה." קלי קטעה אותה והפנתה ממנה את מבטה לשמיי הלילה.
"אז...?" לימור שאלה.
המחשבות התרוצצו בראשה של קלי. לימור? מרגישה כמו בן? "למה לא סיפרת לי?" שאלה את לימור מבלי להביט בה.
"פחדתי." לימור אמרה.
"ממ. מובן." קלי אמרה.
לימור הביטה בה בחשש "אז...? את לא כועסת עליי או משהו?"
"לא". קלי אמרה "אני מקבלת אותך ואוהבת אותך כמו שאת. אבל אנחנו נפרדות."
לימור גיחכה לעצמה ורצתה להגיד "ידעתי!" נבוך אבל אחזה בידה של קלי "בגלל זה?"
קלי נאנחה לעצמה. איזה תזמון גרוע חשבה "לא לימור."
"אז...?" ללימור כבר היה נמאס להגיד "אז?"
"זה לא יהיה הוגן מצידי להיות איתך כשאני מאוהבת במישהו אחר." קלי אמרה.
"מישהו?" לימור עצרה את דמעותיה.
"אני מצטערת. בואי נעשה הפסקה." קלי אמרה.
"זה לא תירוץ כי-"
"לא תירוץ. מבטיחה." קלי אמרה.
"טוב..." לימור מלמלה "אני אוהבת אותך."
YOU ARE READING
שיר ללא מוצא// LGBT+
Romanceללימור וקלי יש מטרה אחת ברורה- לחיות מחוץ לארון בלי פחד. אבל בינתיים הפחד שלהן גורם להן להידחק עמוק פנימה. וללימור ארון כפול, עד שתחליט לשבור אותו ולצאת לחפש את מקומה בין נערי הרחוב. ההומופוביה בחלקה הצפוני של העיר דישט היא חלק שגרתי, למרות שלא מעט...
