לימור תמיד חלמה על מקום סודי. מקום להיות בו לבד. מקום לבכות ומקום להתפקע מצחוק. מקום שבו תוכל להיות בשקט עם מי שהיא רוצה. בלי להסתתר. הצריף על הגג בכפר הקטן היה פעם המקום שלה ושל אדל. ולחזור לשם, ועוד עם קלי לא השפיע על מצב רוחה בצורה דרסטית. רק גרם לה לשוב ולקוות שבאמת יהיה לה מקום כזה.
היא מעולם לא התגעגעה או בכתה על אדל. היא הייתה נורא עצובה כשאדל התאבדה אבל בסך הכל אדל זכתה לסוף הטוב שלה אחריי כל מה שעברה. לפעמים הרגישה לימור שהיא חסרת רגשות כי מעולם לא בכתה על אדל. היא לא הרגישה כמו בכל הספרים שנשמתה של אדל עדיין שוכנת בסביבתה. מבחינתה הייתה אדל מה שהגדירה את עצמה. ואדל תמיד אמרה ש; אני פה בשביל לשנות ולו בטיפה בעולם הזה. ויום אחד, אני אתפטר ואעבור לעבודה חדשה. וזה יהיה הכי בסדר. ואני אוהבת אותך לימור, וגם לך יש תפקיד וכרגע הוא לנשק אותי. אז בואי.
לימור חייכה מפעם לפעם כשנזכרה במשפטים אלו. היא עצמה לא תכננה לצאת מהארון בקרוב בעיקר משום שהיציאה שלה תהיה קצת יותר מורכבת משל קלי או של אדל לדוגמה אבל היא אף פעם לא הבינה את כל הלהט"בים שהעדיפו להישאר בארון עד סוף חייהם ולחיות בשקר עם אדם שהם אוהבים לא בתור בן-זוג. לימור ידעה שכל אחד שיוצא מהארון יוצא למלחמה. לדעתה זו הייתה מלחמה שכולם היו צריכים להשתתף בה ולא להסתתר בתוך ערמת קרשים שנקראת ארון ולתת לאחרים למות בחוץ. למרות שבמלחמה זו של דעות, לימור ידעה שמעולם שום צד לא באמת ינצח היא לא הבינה את אלו שחשבו שלא תמיד נכון להלחם, כי מבחינתה כל ויתור יכול רק להרחיק את קיומו של המקום הזה שכל כך חשקה בו. מקום שבו אפשר לנוח.
לימור שכבה בחדר שלה על המיטה ובהתה בתקרה בחוסר מעש. אמה הייתה נכנסת מידי פעם לבדוק את שלומה. מידי פעם ראתה את ביתה קוראת את התנ"ך המוזר (שאפילו בבית הספר הוקדשו לו רק שניי שיעורים בשבוע) או מתעסקת בטלפון. אבל בתשעים אחוז מהזמן היא פשוט שכבה ובהתה בתקרה כמו מסוממת.
אמא של לימור כבר לא דאגה. היא הניחה שהתנהגותה של לימור נובעת מדיכאון קל עקב התאבדותה של "חברתה הטובה ביותר." וחוץ מזה, לאמא של לימור היו עוד ארבעה פרזיטים בגילאים שונים לגדל.
מידי פעם בכמה רגעיי השראה לימור הייתה ממהרת לפתוח את המחברת השחורה ולכתוב שיר או קטע קצר.כמו באותו יום, בדיוק אחריי שלקחה את קלי לכפר. (אף שהיה בזה סיכון שמישהו יראה אותן) היא פשוט שכבה על המיטה וכתבה במהירות;
אני רק,
צריך מקום שבו אוכל להשאר.
צריך מקום שבו אוכל להגמר.
מקום שקט בבכי רק להשתחרר.
מקום שבו אני לא חייב למהר.
מקום אחר.
מקום שבו אתפרק לתוך עצמי.
מקום שבו אחליט כבר מי אני.
מקום שבו בלילה, אוכל להסתתר.
YOU ARE READING
שיר ללא מוצא// LGBT+
Romanceללימור וקלי יש מטרה אחת ברורה- לחיות מחוץ לארון בלי פחד. אבל בינתיים הפחד שלהן גורם להן להידחק עמוק פנימה. וללימור ארון כפול, עד שתחליט לשבור אותו ולצאת לחפש את מקומה בין נערי הרחוב. ההומופוביה בחלקה הצפוני של העיר דישט היא חלק שגרתי, למרות שלא מעט...
