היי, אני ממש מקווה שתאהבו את הפרק הזה, הוא ארוך אבל ממש חשוב לעלילה.
אני מצטערת שאני לא עונה לכל התגובות, אני רוצה שתדעו שאני באמת מעריכה אתכם, כל תגובה וכל הצבעה, זה פשוט כל כך משמח אותי.
~~~~
קווין היישיר מבטו למצלמה. בנתיים המנחה דיבר מעט ולבסוף פנה אליו.
"אוקיי, קווין… זה הזמן שלך להציג את עצמך."
קווין כחכח בגרונו, "היי, קוראים לי קווין ארוטס. אני בן שמונה עשרה וגר בצפון דישט. באתי לפה בעיקר כדי לשיר ולספר לכם עכשיו על טעות גדולה שעשיתי לפני כמה חודשים."
ראשו של קווין היה מושפל בשלב זה והוא מיהר להרים אותו שוב, הוא נזכר במה שהדריכו אותו, פנים למצלמה.
"נולדתי במקום כלשהו בעולם, בתור ילדה קטנה. ואז שלחו אותי לארץ, לבית יתומים. כל כמה זמן באו זוג הורים ולקחו ילד. כולם רצו להילקח, אין ילד שלא התרגש כשהגיעו הורים וקיווה שהם יהיו ההורים שלו. וכמו כולם גם אני ייחלתי ליום בו מישהו יקח אותי."
באולם שרר שקט ורק קולו של קווין נשמע, קווין הרגיש כאילו גם הצופים בבית שותקים ומצפים עכשיו להמשך ממנו.
"ביחד איתי, בבית היתומים כביכול, הייתה עוד ילדה. קראו לה אדל. בתור ילדה, הייתי ממש שקט ועשיתי כל מה שאמרו לי. לא התבלטתי בשטח, לא הייתי מיוחד. ואדל הייתה מיוחדת, כל דבר שעשתה כולם ידעו וכולם שמעו. לטוב ולרע, כל תשומת הלב הופנתה אליה. גם תשומת הלב שלי. והייתי מאוהב בה. בתור ילדה הייתי מאוהב באדל, מאוהב ומקנא. קינאתי כל כך בכל הצומי שסביבה."
קווין ניגב את הזיעה מידיו בג'ינס, הוא היה מעט לחוץ וכמו ילד קטן בטקס, חיפש את הוריו בקהל. תדיאור וג'וזף ישבו שם באחת השורות והביטו בו.
"אדל הייתה מקניטה אותי כל הזמן, וגם ביום ההוא, כשהגיעה אישה בודדה ורצתה לאמץ ילדה בתור אם חד הורית. גם אז אדל תפסה את תשומת ליבה בצורה יוצאת מן הכלל ויחודית. והאישה הזו לקחה את אדל, אחר כך היא חזרה לגרוש שלה ואז לאדל היו גם אבא וגם אמא, כבר לא היה חסר לה כלום לפי מה שניתן היה לראות."
קווין הבחין שקולו קצת מיוסר ולכן השתדל לדבר מעתה בצורה יותר עניינית.
"ואז תדיאור וג'וזף, האבות המקסימים שלי לקחו אותי, והייתי הכי מאושר בעולם. הייתי מיוחד לזמן מה. נהייתי קרוב משפחה של אדל. ואז התחילה כל הדרמה בצפון דישט סביבה, אדל ואדל, ולא יכולתי יותר. באמת קיוותי בשבילה שיקבלו אותה כמו שמקבלים אותי ואת המשפחה שלי במרכז דישט. אבל היא החליטה להתאבד, ואני לא יודע אם היא יודעת שאחרי כמה חודשים כבר לא זכרו אותה כמו שהיא רצתה. "
קווין שתק לכמה רגעים.
"אחרי כמה שנים, עברתי עם המשפחה שלי לצפון דישט כדי לתקן את ההומופוביה שם. ואבא שלי בנה את האנדרטה לזכרה ואני התחלתי לעשות את מה שאני אוהב-לשיר. ועדיין הייתי אנונימי, והשקט הזה סביבי הפריע לי, למרות שהייתי מי שאני. בסך הכל."
YOU ARE READING
שיר ללא מוצא// LGBT+
Romanceללימור וקלי יש מטרה אחת ברורה- לחיות מחוץ לארון בלי פחד. אבל בינתיים הפחד שלהן גורם להן להידחק עמוק פנימה. וללימור ארון כפול, עד שתחליט לשבור אותו ולצאת לחפש את מקומה בין נערי הרחוב. ההומופוביה בחלקה הצפוני של העיר דישט היא חלק שגרתי, למרות שלא מעט...
