היי. שבוע טוב.
תודה רבה לכל מי שמצביע, אני נורא מעריכה את זה. זה מראה לי עד כמה אתם אוהבים את הסיפור.
יש לי שאלה. אתם חושבים שהסיפור כבר מיצה את עצמו או שיש טעם להמשיך?
~~~~
אדם הביט בדאיה שנשענה על צד תחנת האוטובוס, שיערה הכהה היה אסוף בגומייה שחורה עבה ועינייה היו מודגשות איכשהו בשחור. היא לבשה לגופה ג'ינס צמוד שחור וחולצה בצבע זהה. אדם אהב שחור ודאיה נראתה בו נפלא, אדם החליט שדאיה ניראת מקסים היום.
הוא ציין את זה כשנפגשו באותו אחר הצהריים חמים. כמו ג'נטלמן אמיתי, אמרה לעצמה דאיה, אך באותם הרגעים היא צחקקה ואמרה שכשנוסעים למקום חשוב צריך להיראות טוב וציינה שגם אדם נראה טוב.
אדם חייך. "כנ"ל מה שאמרת על זה שצריך להראות טוב בנסיעה."
אדם לא השקיע בלבוש שלו באותו יום, וגם לא בשיער. אדם לא היה אחד שמשקיע וטורח. הארון שלו היה מלא בטישרטים וקפוצ'ונים -שלבש גם בקיץ- לצד ג'ינסים בלבד. אמו היא זו שדאגה לכל מחסורו, אביו היה זה שמגיע פעם בחצי שנה מנסיעת עבודה ובודק ציונים, הציונים של אדם היו טובים ולכן תוך חודשיים קיבל מאביו סכום בו יכל לקנות מחשב חדש.
אבל אדם העדיף את המחשב שלו, המחשב השחור הקטן שליווה אותו מגיל שלוש עשרה. הוא זכר שפעם דאיה שאלה אותו על זה והוא אמר שהוא מעדיף להזמין שטויות מהאינטרנט מאשר להחליף את חברו הטוב ביותר. אדם היה מכור לקניית שטויות ודברים חשובים -לטענתו-, פעם בחודש הוא היה שולח לדרום דישט ארגז מלא בכל הדברים שהחליט שקנייתם לא הייתה סופר הכרחית ושהם סתם יתפסו מקום בחדרו.
הוא היה שולח הכל לריליקיה, בריליקיה היו הרבה ילדים וילדות ללא תקציב עודף לצעצועים ושטויות. אדם מסר להם את כל השטויות שקנה ברצון רב. ועדיין היה נשאר לו כסף מיותר, אדם היה אבוד, הוא לא הבין מדוע אנשים רודפים כל כך אחר כסף זה. אז הוא היה שם את הכסף בצד. לעתיד, כך אמר לעצמו.
באותו היום לקח אדם איתו אדם כמה מאות שקלים, חמש מאות יתר דיוק, סתם בשביל לבזבז עם דאיה. הוא שם אותם בארנק שלו בכיס של חולצת הקפוצ'ון שלבש עכשיו, חולצת טישרט פשוטה עם קפוצ'ון.
דאיה הזדקפה במקומה, האוטובוס שלהם הגיע. האוטובוס עצר והנהג פתח את החלון שלו בלחיצה וקרא לעברם: "האוטובוס מלא, חכו לבא אחריו."
דאיה הנהנה בשקט, אדם העיף מבטו למסך לוח הזמנים בתוך התחנה וראה שאכן האוטובוס שעבר כרגע מלא באנשים. האוטובוס שאחריו אמור להגיע עוד חמש דקות. אדם אמר זאת לדאיה והיא הנהנה בשקט שוב. אדם הרגיש שהיא שקטה מידי.
"דאיה, הכל בסדר."
"כן, קרה משהו?"
"לא, סתם את ניראת עצובה. על מה את חושבת?"
YOU ARE READING
שיר ללא מוצא// LGBT+
Romanceללימור וקלי יש מטרה אחת ברורה- לחיות מחוץ לארון בלי פחד. אבל בינתיים הפחד שלהן גורם להן להידחק עמוק פנימה. וללימור ארון כפול, עד שתחליט לשבור אותו ולצאת לחפש את מקומה בין נערי הרחוב. ההומופוביה בחלקה הצפוני של העיר דישט היא חלק שגרתי, למרות שלא מעט...
