"אני מאמינה באלוהים." הדר הודתה.
איתי חייך. "יפה."
"אני פשוט לא שומרת כי אין לי כח ואני גם לא רוצה."
"זה ניסיון." אמר לה איתי.
"לא זה לא." אמרה, "זה פשוט שאני לא מקיימת כי אין לי קטע. נקודה."
"מה שתגידי. אני לא מסכים איתך."
הדר משכה בכתפייה, "אל תסכים."
"בסדר."
"בעזרת השם." הדר אמרה בציניות.
איתי החליט להתייחס לזה כמשהו לא רציני אך לא ציני, "בעזרת השם."
"החברה שלי רוצה שאני אמצא מישהי חדשה. מה דעתך?" שאלה הדר ונשענה לאחור עם ידייה על המזרן של לימור שלא הייתה בגג.
"תעשי מה שנראה לך טוב." אמר איתי ואכל מהצ'יפס שלו.
"איזה באסה שלימור בצבא. ושהיא כבר חברה של קלי."
"את לא שמחה בשבילהן?" תהה איתי, הוא עוד לא הכיר לגמרי את הסיפור אבל כבר ידע הרבה ממנו.
הדר משכה בכתפייה, "שהיו חוזרות קצת יותר מאוחר, כמה חודשים אחרי, הייתי נהנת קצת עם לימור." קרצה לו.
איתי גיחך. "חרמנית שכמוך. יש סטוצים בפאב, כל סופ"ש."
"נכון." הדר אמרה, "אבל הם לא מעניינים כמו לימור."
"את אוהבת אותה?" איתי שאלה.
הדר הרימה את ראשה, "בתור ידידה טובה וסטוץ."
"וזהו?" איתי שאל.
"זהו."
"חבל, יכולתן להיות מושלמות ביחד."
"למה?"
איתי הצמיד את שתי אצבעותיו המורות. "שתי מרוקאיות. הייתן מסתדרות."
"מה." הדר צחקקה, "אם הולכים לפי זה אז גם אני ואתה יכולנו להיות זוג מושלם."
"למה? אני לא מרוקאי."
"נכון." הדר אמרה, "אבל גם אתה נער מתבגר חרמן עם תסביכי אמונה."
"אני לא מבולבל אמונית."
"עדיין." אמרה ואחרי שלוש שניות הוסיפה: "עזוב."
"לא החזקתי."
"נכון." הדר אמרה ולקחה צ'יפס אחד.
~~~~
"אני צריכה כסף." הראל אמרה. "אני יודעת שיש לך."
עומר הביט בה מבולבל, "אין לי."
"אבל אתה כדורסלן, אתם מרוויחים הרבה או משהו לא?" הראל שאלה בעייפות.
"כן, אם אנחנו משחקים במשחקים אמיתיים ולא בבית ספר."
"אה." אמרה.
YOU ARE READING
שיר ללא מוצא// LGBT+
Romanceללימור וקלי יש מטרה אחת ברורה- לחיות מחוץ לארון בלי פחד. אבל בינתיים הפחד שלהן גורם להן להידחק עמוק פנימה. וללימור ארון כפול, עד שתחליט לשבור אותו ולצאת לחפש את מקומה בין נערי הרחוב. ההומופוביה בחלקה הצפוני של העיר דישט היא חלק שגרתי, למרות שלא מעט...
