Hailee

פרק 2

אני מצטרפת בהפסקת הצהריים אל קים וסאמי שיושבות בקפיטריה, מחזיקה את עצמי בכוחותיי האחרונים שלא להתמוטט ולהירדם על השולחן.

״את נראית גמורה.״ קים לא משפרת את ההרגשה שלי בדבריה. אני מציתה את הסיגריה שלי, עוצמת את עיניי בעייפות ומנסה להתעלם מההלמות שבראשי. אני שולחת את ידי אל כוס הקפה שלי, לוגמת ממנה על מנת שהקפאין יאפס אותי במעט.

״אני עדיין לא מאמינה שהבן זונה הזה פיטר אותי.״ אני ממלמלת בעייפות. אתמול קיבלתי מכתב פיטורים, אחרי שנה שעבדתי בבר עלוב עד אור הבוקר. העבודה הזו פגעה בתפקוד הלימודי שלי, אבל הייתי צריכה אותה. ההודעה על הפיטורים הייתה פתאומית, לאור ההחלטה של הבוסים שלי לקצץ בעובדים מאחר והעבודה נחלשת בתקופת החורף, ובאה בזמן כל כך לא מתאים. אני חייבת למצוא עבודה חדשה אחרת לא יהיה לי איך לסגור את החודש ולשלם שכר דירה.

אני כועסת על הבוס שלי, שהחליט לפטר אותי דווקא בסוף המשמרת. הייתי מעדיפה שיעשה את זה בתחילת, כך לא הייתי מרגישה שבזבזתי את שעות השינה שלי בלילה בשביל הבן זונה הזה.

״אל תדאגי, אני אעזור לך למצוא עבודה חדשה.״ סם מנסה לעודד אותי, אך אני נותרת אדישה לדבריה ולא מגיבה. אני יונקת את פילטר הסיגריה שלי, וממקדמת את מבטי בנייר שנשרף.

״טריסטן.״ קים מכחכחת בגרונה, משנה את נושא השיחה. היא מחווה את ראשה לצד שמאלי מהמקום בו אנו יושבים, ואני מיד מתיישרת ומחפשת אחר הגבר שלי. שעדיין לא שלי. אני מאתרת אותו בכניסה לקפיטריה, עומד במרכז בין חבריו וצוחק. מבטינו מצטלבים, ואני מרגישה שאני שוקעת במעמקי עיניו הכחולות. אני יכולה לבהות בהן נצח ולשכוח את כל הקיום מסביב, ואפילו לא אכפת לי מכך שאני מסגירה את עצמי בעובדה שאני בוהה בו.

טריסטן הוא סטודנט שנה שניה פה במכללה. הוא עושה עם סאמי את אותו המסלול, תואר ראשון בהנדסת חשמל. אני מתחרטת על כך שדחיתי אל לימודיי בשנה, ולא התחלתי ללמוד יחד עם סם באותה השנה ובאותו המסלול לימודים.

״מתי הוא יהיה שלי?״ אני לוחשת בילדותיות, מאוכזבת קלות ברגע שהוא מנתק ממני את מבטו וצוחק מבדיחה שאחד מחבריו אומר לו. אני מנתקת את מבטי ממנו בלב כבד, ומחזירה את תשומת לבי אל הבנות. קים אוכלת את הסנדוויץ' שלה, בעוד שסם מתעסקת בטלפון שלה.

״את הופכת אותו לפנטזיה, במקום לגשת אליו ולהתחיל לקדם את העניינים.״ סם מרימה את מבטה ממסך הטלפון שלה, ונועצת בי את מבטה העוקצני. אני יודעת שהיא צודקת. הכרתי את טריסטן בתחילת הלימודים שלי כאן במכללה, באחת ההפסקות בקפיטריה. החלפנו כמה מילים והוא השאיר אחריו טעם לעוד. יש בו כל כך הרבה דברים שאני לא יודעת להסביר, לפעמים נדמה כאילו הוא מסתיר מהעולם את מי שהוא באמת ומעמיד פנים עם כולנו. ברגעים אינטימיים שלנו, כשרק שנינו מדברים, אני מרגישה כאילו הוא חושף את מי שהוא באמת בפניי. הרבה פעמים אני מרגישה שאני מכירה אותו הכי טוב מכל חבריו, ובכל זאת אני יודעת עליו כל כך מעט.