Hailee

פרק 14

אני רואה סאמי ודילן מתקדמים אל עבר הכניסה של הבניין, ואני מיד מתכופפת להסתתר מאחוריי הרכב של לוגן. הוא נוחר בבוז לאור מעשיי ומתחיל להתקדם אל הכניסה של הבניין.

״תישאר פה.״ אני מושכת בחולצתו, הוא מביט בי משועשע ומצטרף אליי.

״נראה שאת באה אליי, אלא אם כן אני רוצה להפריע לסקס של החברה שלך.״ הוא מקניט אותי. דילן וסאמי נכנסים אל הבניין, ואני נאנחת ומביטה בלוגן. הוא לא מסיר ממני את עיניו, מחכה לתגובתי.

״בוא.״ אני מתיישרת ומתקדמת אל הבניין. אני מוודאת שסאמי לא נמצאת במסדרון, ועושה את דרכי במהירות אל הדירה של לוגן. לוגן משתרך אחריי, נדמה כאילו הוא מתגרה בי והוא מתעכב בפתיחת הדלת לדירתו. אני דוחפת אותו קלות, ועושה את זה במקומו. אני דוחפת אותו אל פנים הדירה, וסוגרת אחרי את הדלת בחשאיות. מקללת בלבי את עצמי על ששתיתי כל כך הרבה, ואת סאמי על שהחליטה להביא את דילן בתזמון נורא כמו עכשיו.

האלכוהול נהפך להיות האויב שלי בשנים האחרונות. הוא פוגע באיזון שהמייצבים נותנים לי, ולכן אני נמנעת משימוש בו. היו פעמים שתיתי כשהייתי תחת השפעת הכדורים, הסוף לא היה מאיר פנים. סאמי לא אוהבת כשאני שותה, ללא קשר לכדורים, ועכשיו עם התרופות היא שמה עליי עשרות זוגות עיניים שיוודאו שאני לא חוצה את הגבול. זו הסיבה שאני נחושה להתחמק ממנה עד שאתפכח.

לוגן מתרסק על הספה, ואני מצטרפת אליו. אני מותחת את רגליי, נשכבת על הספה ומרגישה איך גופי שוקע לתוכה. המוח שלי פועם מרצף המחשבות שמטרידות אותי, ולבי הולם בחוזקה כנגד בית החזה שלי. ידיי רועדות מעצבנות, וחם לי מידי.

״אני מרגישה נורא.״ אני מעסה את רקותיי בתסכול ומביטה בלוגן. הוא מתעסק עם שקית אטומה שאני לא רואה את תכולתה, ורגע לאחר מכן הוא מוציא את המריחואנה שלו. הוא פותח קססה, ומארגן את הכלים על השולחן הקטן שלו. אני בועטת קלות ברגלו, על מנת למשוך את תשומת לבו.

״מה?״ הוא שולח אליי מבט קצר, אך מהר מאוד חוזר להתעסק בשלו. הוא תוחב קצת מהחומר אל פתח המבחנה של הבאנג שלו, שולף מצית ומקרב את הבאנג לפיו. הוא מצית את קצה המבחנה ושואף ארוכות עד שהראש נופל. לאחר מכן הוא מניח את הבאנג על הרצפה לצד רגליו, ומשעין את ראשו אחורנית על משענת הספה.

״איך אתה מסוגל לעשן אחרי כל היין ששתינו?״

״בקושי שתיתי. אני לא מעריץ גדול של אלכוהול.״ קולו צרוד, ועיניו אדומות שהוא מסתכל עליי. הוא עוצם אותן, ונושם נשימות עמוקות.

״לא מומלץ לערבב בין השניים.״ אני מציינת.

״דווקא נחמד. רוצה לנסות?״ הוא פוקח את עיניו ומביט בי. אני מביטה בו בחשש, בעוד שהוא מתחיל לתחוב את החומר אל קצה המבחנה. אני מותחת את הגבולות שלי היום, אני יודעת שזה מסוכן אבל משהו בתוכי בוער להתפרע ולצאת מתוך המקום המוכר.