Hailee

פרק 23

תחושת הערעור המעיקה לא משחררת ממני במהלך כל היום שלמחרת. אני מרגישה חוסר שלמות עם עצמי, ומתלבטת איזה שינוי עליי לעשות. אני קצת סקפטית לגבי ההחלטה הנועזת שלי לצבוע את השיער שלי לכחול. אני מחליטה לקפוץ לבקר אצל סבסטיאן, הספר שלי.

״את תהרגי את השיער שלך לגמרי אם נצבע אותו לכחול.״ הוא משיב לי בכנות בעודו משחק עם שיערי. ״סיב השערה אצלך ממילא חלש, על מנת לצבוע לכחול אנחנו צריכים לשבור את הצבע האדום ולנקות את השיער שלך מהגוון הזה.״ הוא מסביר.

״זה אומר שאני צריכה שוב לחמצן?״ אני מגרדת במצח שלי בהתלבטות, קצת מהססת להתעסק עם הבהרות שוב. השיער שלי קשה, והקצוות שלי מפוצלים בגלל כמויות הפעמים שצבעתי אותו.

״זזה לא בדיוק חמצון, זה יותר כמו ניקוי לשיער. במידה ותחליטי שאת רוצה את הצבע הכחול, זה יהיה תהליך ארוך. אעדיף שננקה את השיער מהגוון האדום, ורק בעוד כשלושה חודשים תחזרי ונמצע לך לכחול. השיער שלך מצריך התאוששות.״ סבסטיאן מביט בי דרך המראה בחצי חיוך.

״אני לא יודעת, אני קצת מפחדת.״ אני משיבה בכנות, ובנוסף אני גם אוהבת את הצבע האדום שלי. אני קמה בתסכול ממקומי, ואוספת את שיערי לקוקו גבוה.

״זה חתיכת אומץ לצבוע את השיער לכחול.״ הוא מסכים איתי. ״אם את באמת נחושה לעשות שינוי, את יכולה לעשות פוני. תחשבי על זה קצת יותר לעומק בעניין הצבע, את יודעת איפה למצוא אותי.״ הוא מבזיק אליי חיוך.

״תודה סבס',״ אני אוספת את התיק שלי, ומציצה אל השעון על צג מסך הטלפון שלי. השעה היא חמש, אני צריכה להיות בעובדה בעוד כחצי שעה. ממילא אין לי מספיק זמן כדי לעשות ניקוי לצבע האדום, אני מהרהרת ביני לבין עצמי כאשר אני יוצאת מדלת המספרה ומציתה סיגריה.

אני מחליטה ללכת ברגל אל המסעדה, זו הליכה שתצרוך כחצי שעה מזמני. אני שואפת ארוכות מהסיגריה שלי, ומסלקת את כל המחשבות מראשי. אני תוחבת לאוזניי אוזניות, ומדליקה לעצמי מוזיקה. משליכה את בדל הסיגריה אל המדרכה, ומהדקת אל גופי את המעיל. אני מקללת את עצמי בלבי על כך שלא לבשתי משהו יותר חם, אני עושה את הטעות הזו כל פעם מחדש.

*

המסעדה מלאה עד אפס מקום. אנחנו חמישה מלצרים במשמרת, מתרוצצים הלוך ושוב בין השולחנות למטבח. מזלי משחק לטובתי, כי אני נמנעת מכל אינטראקציה עם לוגן מבלי שהוא יגיד שאני כלבה שמתעלמת ממנו ללא כל סיבה.

אני מרגישה שאני לא מסוגלת להסתכל לו בעיניים, אחרי נפילת המתח שהייתה לי אתמול בגללו בעקיפין. הוא אמנם לא אשם בחוסר הביטחון שנפער בתוכי אמש ומלווה אותי היום, אבל אני מרגישה כל כך זולה ולא שווה שזה גורם לי לא לרצות להיות אתו במגע. אני מרגישה לא מושכת בגלל כל אותן הבחורות שלו.