Hailee

פרק 8

לוגן מחנה את הרכב שלו מאחורי בניין המגורים שלנו. אנחנו יוצאים מתוכו ועושים את דרכינו אל עבר הכניסה של הבניין, אני מהדקת את הז'קט אל גופי על מנת למנוע מהרוח לחדור לעצמותיי.

״תודה על הטרמפ,״ אני לא שוכחת להודות לו, ואם להיות כנה יש בי את הצורך לקטוע את הדממה הקטנה שנוצרה בינינו על אף שעד היום הייתי בנסיגות מלדבר אתו.

״את הרבה יותר שונה ממה שאת משדרת.״ התשובה שלו היא לא בדיוק מה שחשבתי שאשמע. אני מעווה את פניי בבלבול, ומחכה שימשיך, אך הוא נעצר ומביט בי בשתיקה. אני נעצרת גם כן, ומיישרת את מבטי אליו. אני מתאפקת שלא לעקוץ אותו, קפוא בחוץ והכניסה לבניין נמצאת במרחק של מטר מאתנו.

״מה זאת אומרת?״ אני מאבדת את הסבלנות שלי.

״את ילדה טובה שמחקת אותה כלבה רעה.״ התשובה שלו מעצבנת אותי, ״את מנסה לשדר לכולם תדמית של מישהי שהיא לא את.״ הוא ממהר לתקן את עצמו מיד.

״אני לא מנסה.״ אני ממהרת להתגונן.

״כשאת באזור הנוחות שלך את משדרת כל כך הרבה בטחון, אבל מהיום הראשון שהתחלת לעבוד בצ'יל אנד גריל לא שמעתי אזכור אחד על הזיונים שלך.״ הוא מתגרה בי. דבריי חוזרים כנגדי ואני מתעצבנת, על אף שבלבי אני מסכימה אתו. הרבה פעמים כשאני עם הבנות אני נסחפת עם עצמי, כי אני מרגישה יותר מידי בנוח, ואני שוכחת שיש אנשים אחרים מסביבי.

״מה זה קשור עכשיו?״ הטון שלי עולה בשתי אוקטבות, מסגיר את העובדה שאני הולכת להתפוצץ.

״הודית לי על הטרמפ, והבנתי שאת בחורה נחמדה בסך הכל. אני שמח שהכרתי את הצד הזה שלך, ולא את הצד המכוער שלך ליד החברות שלך.״ הוא מחייך אליי חצי חיוך מתגרה.

״אוקיי.״ אני מגלגלת את עיניי, אין לי מה להשיב לו על זה. אני מסתובבת אליו ומתקדמת אל עבר כניסת הבניין, אך לוגן לא מצטרף אליי. ״אתה לא עולה לדירה?״ אני נעצרת במבואה.

״אני מחכה למישהי, אני לא יודע למה את עדיין פה.״ אין ספק שמילותיו גורמות לי להסמיק ממבוכה. אני מקללת אותו בלבי על שגורם לי לתחושת האי נוחות המתמדת הזו.

״מצטערת, לילה טוב.״ אני ממהרת להתרחק.

״אה, ועוד דבר.״ הוא עוצר בעדי, ואני מנסה להתעלם. הוא משיג אותי, ואני חשה במשיכה קטלנית שמושכת אותי בחזרה אל האוויר הפתוח. אני מוצאת את עצמי עומדת יותר מידי קרובה ללוגן, ועיניו מביטות בשלי. ידיו אוחזות במותניי, משתקות את גופי ומוודאות שאשאר קרובה אליו. 

״מה?״ אני חסרת נשימה.

״שלא תחשבי שיש לי ספק לגבייך במיטה. אני מאמין ששם את באמת הכלבה שאת מנסה להיות בשגרת היום, ואני מעוניין לבדוק את זה.״ אני משתנקת למשמע מילותיו, עיניי נפערות בתדהמה. הוא משחרר את אחיזתו בי, ומתרחק. אני מכריחה את עצמי להתעשת בחזרה, ובצעדים מהירים עולה אל הדירה שלי מבלי להביט לאחור ומבלי להשיב לו על דבריו.