״יש אנשים שהעולם הזה הוא הצגה עבורם, והם מושכים את הסובבים אותם להיות השחקנים בהצגה של חייהם. כדי להמנע מלהיות דמות מרכזית, אתה צריך כל הזמן להחליף מסכות כדי שהאנשים האלה לא יבחינו בך.״ אני משרבטת על המחברת שלי בהיסח דעת, בעוד שהמרצה עומד ומסביר את החומר.
המשפט של לוגן לא עוזב אותי בימים שבאים לאחר מכן, ולמען האמת הוא משתמע בעיניי קצת צבוע. אני תוהה לעצמי האם לוגן העמיד פנים איתי שהוא מישהו אחר?
״את החומר הזה לא אכלול במבחן סיום הקורס.״ המרצה מושך את תשומת לבי. אני נשטפת הקלה כי לא הקשבתי לו במשך כל ההרצאה, איבדתי אותו איפשהו בהתחלה. אני אוספת את כל הדברים שלי, תוחבת אותם לתיק ומסתלקת מהכיתה בין הראשונים.
מיד לאחר הלימודים אני פונה אל העבודה, מבלי לעבור בדירה. אני מגיעה למשמרת, ולצערי לוגן נמצא שם. אני מתארגנת ועולה לתת שירות ללקוחות הבאים. אני מצליחה לחייך, מסתירה כל זכר לעייפות שלי ומשדרת עסקים כרגיל.
״היילי,״ קולו של לוגן מגיח מאחוריי כאשר אני עומדת במטבח ואוספת על המגש את המנות של השולחן שלי, אני מציצה אליו מעבר לכתף שלי ומחכה שידבר, ״תעבירי את שולחן ארבע-עשרה לשון.״ הוא מבקש, ואני מביטה בו בבלבול.
״למה?״
״כי זה השיקול שלי.״ תשובתו חסרת סבלנות לשאלתי. הוא מסתלק מן המטבח, אני מוציאה את המנות ולאחר מכן שון בא להתעדכן על מצבם של הלקוחות בשולחן ארבע-עשרה ואני מעבירה לו אותם לאור בקשתו של אחראי המשמרת. אני מחליטה שלא לתת לו התייחסות רבה מידי, אני עייפה מידי מכדי להיכנס לדרמות מיותרות.
בהמשך הערב, לוגן מבקש ממני להעביר עוד כמה שולחנות לשון. אני בוחרת שלא להתווכח, אך עם זאת בשולחן האחרון שהוא מבקש שאעביר אני מאבדת את סבלנותי ומבקשת לצאת להפסקת סיגריה. לוגן נענה לחיוב, ומצטרף אליי.
אני מציתה סיגריה, מבלי להביט בו. הוא עושה כמוני, ומפתיע אותי כשהוא מושך את רגליי אליו ומקרב בינינו. אני כמעט וצווחת מההפתעה, זה גורם לו לחייך.
״תחכי לי עד שכולם יסיימו כאן? נסע הביתה ביחד.״ הוא אומר. אני מבינה שסיימתי את המשמרת שלי להיום, מציצה אל המסעדה ורואה כי היא ריקה ברובה למרבה הפלא. אפילו לא שמתי לב לזה.
״יש לי דברים לעשות,״ אני מפהקת, זה יהיה רעיון טוב ללכת לישון מוקדם הלילה. בתקופה עמוסה כמו זו, תקופת המבחנים, אני מעדיפה להקדיש כל הזדמנות אפשרית לשינה.
״בבקשה,״ הוא משרבב את שפתיו בילדותיות, ואני מביטה בהן בשקיקה. הדחף הזה לנשק אותו, מתעורר בתוכי שוב, אבל אני מרגישה שאני פשוט לא מסוגלת. אני תוחבת את פילטר הסיגריה אל בין שפתיי ויונקת ממנו ארוכות, דוחה את הדחף הזה על ידי עיסוק אחר.
YOU ARE READING
Hailee
Romans״יש אנשים שהעולם הזה הוא הצגה עבורם, והם מושכים את הסובבים אותם להיות השחקנים בהצגה של חייהם. כדי להמנע מלהיות דמות מרכזית, אתה צריך כל הזמן להחליף מסכות כדי שהאנשים האלה לא יבחינו בך.״ היילי ראיין הכירה סגנון חיים נורא מסויים, ובו היא הייתה צריכה...
