Hailee

פרק 20

למזלי אנחנו סוגרים את המסעדה מוקדם מבדרך כלל. זה הופך את לוח הזמנים שלי לקל יותר, אני אצא לבר מוקדם יותר ואחזור הביתה מוקדם. זה מבטיח לי יותר שעות שינה, ואני אוכל לקום מחר למכללה מבלי להתלונן על כך שאני עייפה.

מאז שהפסקתי עם הכדורים המייצבים, קצת קשה לי לישון כמו שצריך. נפער לי חוסר שעות שינה מטורף, ואני מתקשה להתעורר בבקרים ללימודים. היו פעמים בשבועות האחרונים שהגעתי ללימודים באחת אחר הצהריים, בעוד שהקורסים מתחילים בשעה שמונה בבוקר.

״צריכה הסעה?״ לוגן שואל אותי בעוד שאנחנו יוצאים מהמסעדה.

״אה- האמת שאני לא חוזרת הביתה.״ אני מושכת בכתפיי.

״הולכת להזדיין?״ הוא שואל באופן ישיר ובוטה, עיניי נפערות ואני מכחכחת בגרוני במבוכה.

״לא. אני הולכת לפאב פה באזור, לשתות בירה.״ אני מסבירה.

״לבד?״ הוא סקפטי.

״אתה מוזמן להצטרף אליי אם תרצה.״ אני שולחת אליו חיוך קטן.

״בואי נקנה בירות בסופרמרקט ונשב אצלי. זה עולה פי שתיים פחות.״ הוא מציע, ושולח אליי חצי חיוך ממזרי שמתכנן על משהו גדול יותר.

״אה- אפשר,״ יש בו מעין קסם מזדיין, שלא מאפשר לי להתנגד לו. הבחור הזה נכנס לחיי לפני בערך ארבעה חודשים, ואני נותנת לו לנהל אותי ואת התוכניות שלי. אנחנו נכנסים לרכב שלו, הוא מעיר את המנוע בעוד שאנחנו מציתים את הסיגריות שלנו. אנחנו יוצאים לדרך, כמעט וטסים על הכביש.

אנחנו עוצרים בתחנת דלת קטנה, שם לוגן קונה לשנינו סיגריות ושישיית בירות קרה שלטעמי. הוא קונה גם קצת ממתקים וצ'יפס. אנחנו עוזבים את תחנת הדלק, אך לוגן לא פונה בדרך לכיוון השכונה שלנו. אני סורקת את כיוון הנסיעה, מנסה להבין לאן הוא לוקח אותנו.

״לאן אנחנו נוסעים?״ אני לא מתאפקת ושואלת.

״אני הולך לקנות סמים.״ אני נדרכת לשמע תשובתו. הוא אומר את זה בכזאת פשטות, אני מניחה שהוא עושה את זה על בסיס קבוע, אבל אותי זה מלחיץ עד מוות. אני שוקעת אל תוך מושב הרכב ונוצרת את לשוני, אני לא רוצה להתחיל דרמות עכשיו.

אנחנו נכנסים לאזור שאני לא מכירה, ולוגן מחנה את הרכב בקצה רחוב שמרוחק מכלל הבניינים. הוא מורה לי להישאר באוטו, מתיר אותי לבדי. אני מחליטה לעשן סיגריה על מנת להרגיע את הלחצים שלי, אך עיניי לא תרות מהמראות של הרכב. אני עוקבת אחרי דמותו של לוגן, ומקווה שלא יקרה לו דבר. אני מזכירה לעצמי שהוא בסך הכל קונה שני גרמים מסכנים, אין סיבה להילחץ.