Hailee

פרק 38

מהרגע שבו תוצאת הבדיקה מגיעה חיובית, הכל נעשה גרוע יותר.

אני יושבת על האסלה, בשירותים של המסעדה, רגע לפני משמרת. מחוץ לתא שבו אני נמצאת נשמעים כמה רחשים, כמו מים שזורמים או דלתות שנפתחות ונסגרות. העיניים שלי ממוקדות על המקל המזדיין עם שתי הפסים האדומים, הידיים שלי רועדות והגרון שלי נחנק מכל הדמעות שאני אוגרת. הנשימות שלי נעשות קצרות ומהירות, וכל מה שאני מייחלת לעצמי זה להיעלם מהמקום שבו אני נמצאת. אני רוצה למחוק את הרגע הזה מהחיים שלי, ולהימצא במקום אחר.

הטלפון שלי מתריע על הודעה שנכנסה, מאת לוגן.

״איפה את?״ הוא מוסיף לזה חייכן כועס, ואז אני נזכרת שאני צריכה להתחיל משמרת ומבינה שזה היה התזמון הכי גרוע בעולם לעשות את הבדיקה הארורה הזאת.

אני עוטפת את מקל הבדיקה בנייר-טואלט, ולאחר מכן תוחבת אותו למעמקי הפח שנמצא ליד האסלה. אני יוצאת מתוך התא, נעמדת מול הכיור ונתקפת בחילה. עשרות שאלות עולות בראשי, והעיקרית מבניהן תוהה מה אני אמורה לעשות הלאה?

״היילי.״ אני מיישרת את מבטי, ומבחינה בלוגן עומד בכניסה לשירותים עם הבעת פנים זעופה. אני אפילו לא בטוחה אם אני מסוגלת להתמודד אתו עכשיו, אני צריכה שקט וזמן לעצמי.

״אני עוד רגע מגיעה.״ אני בוחרת לחתום את השיחה כאן.

״הכל בסדר?״ הוא מתעקש לנהל איתי שיחה.

״כן.״ לא. אני צריכה שתלך.

״תזדרזי בבקשה, אני צריך אותך במשמרת.״ הוא יוצא מהשירותים. לפתע אני רוצה שהוא יחזור ושהוא יתעקש לדעת מה לא בסדר, למרות שאני לא בטוחה אם אני מסוגלת לדבר אתו בגלוי.

אני אמורה לספר לו? נראה לי שכן. אחרי הכל, הוא האבא של הייצור הזה שנמצא בתוכי. אני מייללת בתסכול ולקוחה שנכנסת לשירותים מביטה בי בבלבול, אני יורה אליה מבט מרוגז ומתחמקת החוצה.

אני מתחילה את המשמרת שלי, והכל מרגיש שחור מידי. כל הלקוחות עולים לי על העצבים, ולרגע נדמה כאילו אלוהים עושה צחוק על חשבוני כשחלק מהנשים שאני ממלצרת שואלות על מותרות ואיסורים של מזון לנשים בהריון.

דעתי מוסחת בקלות, מה אני אמורה להגיד לו? אני נמנעת מאינטראקציה אתו במהלך המשמרת, מפחדת לפלוט מולו את הידיעה. אני חושבת שאני לא רוצה שהוא ידע לעת עתה, אולי אני צריכה לעשות את השיקולים וההחלטות עם עצמי רגע לפני שאני מעדכנת אותו שהזרע שלו חולל בתוכי חיים.