Hailee

פרק 25

העיניים שלי שורפות ואני רוצה לישון. אני משפשפת את המצח שלי בתסכול, מכריחה את עיניי להישאר פקוחות למרות העייפות. אני מותשת מהימים האחרונים, אבל יודעת שאני צריכה לסיים עם עבודת הגמר הזו מאחר ומועד ההגשה שלה הוא מחר.

הטלפון שלי מזמזם, ומסיח את דעתי. אני שולחת מבט חפוז אל צג הנייד, רואה את שמו של סקוט מהבהב. שיט. אני מחליקה את האצבע שלי על המסך, ועונה לשיחה הנכנסת.

״היילי, תוכלי לעבוד היום?״ הוא שואל ישר ולעניין, בלי הקדמות. אני מתנשמת, ומתלבטת לגבי התשובה שלי. ״יש לנו הזמנה גדולה שמתוכננת להיכנס לערב, קבוצה של עשרים-ושלוש אנשים. אני חייב אותך.״ הוא ממהר להוסיף.

״בטח, מתי?״ אני נכנעת.

״בשעה שעה.״ אני מסתכלת על צג המסך, יש לי עוד חמש שעות להספיק לסיים את עבודת הגמר.

״אין בעיה,״ אנחנו מנתקים את השיחה ואני פולטת קללה בתסכול. אני מחליטה לקחת הפסקה קצרה, עושה את דרכי אל אדן החלון ומציתה סיגריה.

אני מעשנת את הסיגריה שלי במהירות, ומתכתבת עם כריס. למזלי כריס לומד את אותו המקצוע שאני לומדת, נמצא שנה אחת מעליי, והוא משמש לי לעזר עם העבודה המזדיינת. הוא שולח לי הסבר מעמיק לגבי תיאוריה מסוימת שאני צריכה להרחיב עליה בעבודה שלי. אני מודה לו במהירות וחוזרת לעבוד על העבודה.

אני מקלידה במחשב הנייד את ההסבר לתיאוריה, ולאחר מכן קוראת את ההסבר על מנת לוודא שהתנסחתי בצורה טובה. אני עוברת לסכם על נושאים אחרים, ומופתעת מהמהירות שבה אני עושה את זה. למזלי העבודה להגשה היא בקורס שאני טורחת להקשיב בו, אז יש לי קצת ידע ואני לא נאלצת להסתמך אך ורק על המידע שבאינטרנט. אני מקלידה את העבודה במהירות, ולקראת השעה חמש אני מסיימת לכתוב אותה.

אני מופתעת מהנחישות שהתגלתה בי על מנת לסיים את העבודה. אני מדפיסה במהירות את העבודה, ותוחבת את זה לשקית ניילון. לאחר מכן, אני מחליטה להיכנס להתקלח ולהתחיל להתארגן למשמרת שלי. הארגון למשמרת מתעכב, מאחר ואני ממשיכה להתעסק בהתכתבויות עם כריס. החיבור הפתאומי שנוצר בינינו הוא לא צפוי, אך אני לא דואגת מנוכחותו בחיי מאחר והוא סיפר לי שהוא דלוק על מישהי אחרת.

אני מסיימת להתארגן, ולקראת השעה שש-וחצי אני יוצאת מהדירה שלי. דלת הדירה של לוגן נפתחת, אני מצפה לראות בחורה חדשה שלא ראיתי קודם לכן יוצאת משם, אך מופתעת לראות את דמותו מגיחה מפתח הדלת. אני נועלת את הדירה שלי, אוזרת אומץ ועושה את דרכי אליו בעוד שהוא מתעסק עם המנעול שלו. הוא מתעלם מנוכחותי, נועל את הדלת ותוחב את המפתח לכיס האחורי של מכנסי הג'ינס הכהים שלו. לפי הלבוש שלו, אני מבינה שגם הוא עושה את דרכו למשמרת.