Hailee

פרק 26

במהלך כל השבוע שבו לוגן עובר התלמדות כמנהל, הוא לא מתייחס אליי כלל ושומר על ריחוק. יחסו קר ואדיש אליי, הוא גורם לי להירתע ממנו ולשמור על מרחק.

אני יושבת על כיסאי לאחר שסיימתי לסגור את המסעדה יחד עם שון, ואנחנו מעשנים סיגריות. אני מביטה מעבר לוויטרינות, צופה בלוגן מסתבך עם סגירת הקופה בעוד שסקוט עומד לצדו ומסביר לו את הדברים מההתחלה. העיניים שלי שורפות מהעייפות, אני מתפללת בלבי שלוגן יסיים כבר עם הסגירה שלו ונסע הביתה. אני רוצה לישון.

״את נראית מותשת,״ שון מעיר, לא משפר את ההרגשה שלי.

״תודה.״ אני ממלמלת בסרקזם, בעודי מבזיקה אליו חצי חיוך ציני ומותש.

״את מחכה לו, או שאת רוצה שאסיע אותך?״ מבטינו מצטלבים, ולרגע אני מתלבטת. נראה כי לוגן הולך להתעכב מעט במסעדה ומוטב שאקפוץ על ההצעה של שון.

״אני אשמח,״ אני נענית להצעתו בעוד ששנינו מכבים את הסיגריות שלנו. אנחנו אוספים את הדברים שלנו ושון עושה את דרכו אל החניון.

״את באה?״ הוא מקניט אותי בעודי נותרת לעמוד במקומי.

״עוד רגע,״ אני עושה את דרכי במהירות אל פנים המסעדה, גורמת לסקוט ולוגן להפסיק את השיחה שלהם ולהביט בי. לפתע כל האוויר מתרוקן מריאותיי, ורגליי קופאות במקומן.

״הכל בסדר?״ סקוט שואל אותי.

״כן,״ אני מצליחה לגרום לעצמי לחייך, ״רק רציתי להגיד לילה טוב.״ אני מוסיפה במהירות, והשניים מהנהנים אליי כאות הבנה.

״לילה טוב.״ סקוט אומר, בעוד שמלוגן לא יוצאת שום תגובה. אני מחליטה שלא להתעכב ולחכות לתגובתו, אני מסתלקת מהמסעדה בעוד שעצביי מתחילים לעקצץ בכל גופי לאור התנהגותו.

״הכל בסדר?״ שון שואל בעודי טורקת את דלת הרכב, וחוגרת את חגורת הבטיחות.

״כן.״ אני משיבה בקרירות. הוא נאנח, מחליף הילוכים, ואנחנו עוזבים את המקום.

״מה- את ולוגן רבתם?״ הוא לא מתאפק ושואל.

״לא.״

״את מפחדת שהיחסים שלכם ישתנו עכשיו, כשהוא נכנס לתפקיד במקומו של סקוט?״ השאלה שלו תופסת אותי לא מוכנה. אני מכווצת את גבותיי ומביטה בו בתהייה, מה הוא יודע?

״לא נראה לי,״ אני ממלמלת בהיסח דעת, אך עם זאת מהרהרת לגבי שאלתו. לוגן שומר על ריחוק מהרגע שקודם להיות מנהל, בקושי יצא לנו לשבת ולנהל את אחת השיחות המוזרות שלנו כפי שהיינו עושים תמיד בין הפסקות.