Hailee

פרק 35

ביום רביעי, אחר הצהריים, אני מוצאת את עצמי מתייצבת במסעדה להדרכת קוקטיילים מאחר ותפריט היינות מתחלף והמסעדה מתחילה לעבוד עם תפריט הקיץ. עונת החורף נותרה מאחורינו, ועם בואו האביב המסעדה מחליפה את תפריט המשקאות שהיא מציעה ללקוחות.

אני מתמקמת בנוחות בחוץ, על אף שאני לא חשה בנוחות פנימית. עיניי סורקות את האנשים, ואני מוודאת שלוגן אינו נמצא בטווח הראייה שלי והוא לא הולך להשתתף בהדרכה אשר מצפה לצוות הברמנים והמלצרים. כאשר אני מבחינה שהוא אינו נמצא בין עובדי המסעדה, אני נשענת בהקלה על גב הכיסא ומציתה סיגריה.

״איזו השקעה,״ אני מהרהרת בקול, בעודי בוחנת את השולחן הערוך. מפה לבנה מעטרת את השולחן הארוך, ועליו נמצאות כמה מנות ראשונות שנועדו לנשנוש קל עבור הצוות. פוקאצ׳ות וסלטים בעיקר. כוסות היי-בול מסודרות בקו ישר עם המפיות הכחולות והסכום. השולחן ערוך בסטייל קיצי ונעים, מתאים ליום השמשי של תחילת האביב.

״קראתי קצת על סוגי הקוקטיילים שהולכים להיות בתפריט, והם נשמעים מדהימים.״ קיילי קורצת לכיווני, ולאחר מכן תוחבת את פילטר הסיגריה לפיה. אני שולחת אליה חיוך ושואפת מהסיגריה שלי גם כן. אני וקיילי מצאנו מכנה משותף לשנינו, אנחנו חולות על קוקטיילים. קבענו לעשות ערב אחד של קוקטיילים וסושי, אך הוא לא יצא לפועל עדיין. אני חוששת שאי היציבות הנפשית שלי מונע מאיתנו לעשות את זה, אך היא לא דוחקת להוציא את הרעיון לפועל.

הברמן, שמביא את טעימות הקוקטיילים, מגיע. כל הצוות מתיישב אל מול השולחן. הבחור מציג את עצמו, מאחר והוא לא חלק מהצוות אלא ברמן חיצוני שהגיע לשבת עם המנהלים של המסעדה ולבנות עבורנו תפריט קיצי מרענן. הצוות משתתק, חלק מהעובדים מציתים סיגריות אך כולם נעשים קשובים לבחור הצעיר.

מזווית העין שלי אני קולטת את דמותו של לוגן מגיחה מאחוריי הברמן, הוא מקיף את השולחן ואני משתדלת בניגוד לכל הצוות שלא לנעוץ בו את מבטי. אני מתקשה להמשיך להתעלם ממנו כשהוא מקים את קיילי ממקומה ומתיישב לצדי. הירך שלו מתחככת בשלי, לא בכוונה, וגופי באופן אוטומטי מתחיל לעקצץ.

החום מתפשט בקרבי ואני זעה באי נוחות על הכיסא, שולחת את אצבעותיי הרועדות אל קופסת הסיגריות ושולפת משם אחת. מציתה את הסיגריה ושואפת ממנה ארוכות, משתדלת למקד את תשומת לבי בברמן שמספר על הקוקטייל הראשון ומה הוא מכיל בתוכו.

סבבי הטעימות לא מאחר להגיע. אני בקושי מקשיבה במהלך ההדרכה, אך טועמת את כל טעימות הקוקטיילים בכמויות מכובדות ואף מתחזרות. מהר מאוד אני משתכרת, משתחררת ומרגישה את עצביי פחות רוטטים מנוכחותו של לוגם לצדי.