Hailee

פרק 15

הימים שבאים לאחר מכן הם גרועים. נדמה כאילו מחוגי השעון חדלים מפעולה, ואני ממש יכולה להרגיש כל דקה שעוברת. אני חזרתי לגיהינום הפרטי שלי, והוא הרבה יותר גרוע מהגיהינום מתחת לאדמה. יצר הרע שולט בי, ואני במאבק עצמי שלא לחצות את הגבולות בשנית.

שורפות לי העיניים, ספק אם מהעייפות וספק אם מהדמעות שעומדות בקצוות עפעפיי. אני פאקינג מותשת, לא מצליחה לישון בלילות ומתרסקת לשינה במהלך ההרצאות. כל שריריי כואבים, ומשתוקקים לקבל מנוחה. אני מרגישה שאני מאמצת את עצמי על מנת להמשיך לתפקד. אני שואפת מהסיגריה שלי ארוכות ומרימה את מבטי מעלה, על מנת שהדמעות לא יזלגו על לחיי. אני עוצמת אותן ומתענגת על השקט שבאוזניי רגע לפני שכל הסטודנטים יוצאים להפסקת הצהריים שלהם.

״היילי!״ קולה של סאמי קורא לי. אני מיישרת את מבטי אל מקור הקול, רואה אותה מתקרבת אל הספסל עליו אני יושבת. אני מתנשמת בייאוש, מקווה שזו תהיה שיחה קצרה כי אני באמת ובתמים רוצה להיות קצת עם עצמי ולכבות את המחשבות. נמאס לי לשקול מילים ולהתלבט על מה שאני אמורה להגיד לאנשים.

״היי,״ אני מכריחה את עצמי לחייך, ומכבה את בדל הסיגריה שלי. מיד לאחר מכן אני מציתה אחת חדשה. הריאות שלי פאקינג שורפות, אין לי חשק לעשן יותר אבל אני בכל זאת חשה בצורך לעשות את זה. יש בי את הדחף להעסיק את עצמי ולהתמקד בזה.

״מותק, למה את לא בהרצאה?״ היא מתיישבת מולי.

״אל תתחילי אפילו.״ אני יורקת בכעס, לא בכוונה. מבטי מתרכך מיד, ואני מבינה שלרגע נשמעתי כלבה. עיניה של סאמי מסגירות את היותה פגועה, ואני משפילה את מבטי מבלי להתנצל. אני לא מסוגלת להסתכל עליה כרגע.

״קרה משהו?״ היא שואלת בעדינות.

״לא.״ אני מיישרת את מבטי בחזרה אליה, והיא נועצת בי זוג עיניים רצחניות. היא יודעת שאני משקרת לה, ואני נלחצת. ״כן.״ הדמעות שוב מעקצצות את עפעפי עיני.

״מה?״ היא דוחקת בי להתחיל לדבר.

״סתם,״ קולי מצטרד, ״אני פשוט עייפה מהעבודה והלימודים, לא מצליחה לארגן את לוח הזמנים שלי. רציתי רגע קטן של הפוגה מהכל.״ אני מנופפת בידי לביטול, מנסה לשמור על טון נונשלנטי.

״היילי את בחיים לא בוכה בגלל שיט מהסוג הזה.״ עכשיו היא כועסת כי אני עושה ממנה טיפשה ומוכרת לה שקרים זולים.

״אני חושבת שהכדורים שלי כבר לא משפיעים עליי. אני צריכה ללכת לפסיכיאטר שלי כדי לקבל מרשם חדש, אבל אני לא חושבת שאני מוכנה להיכנס לעוד פגישה אתו.״ אני לא מסתכלת עליה כשאני מספרת לה את זה. אני לועסת את העור היבש סביב האגודל שלי מהלחץ.