Hailee

פרק 34

בימים שלאחר מכן הדברים מתנהלים באופן יחסית נורמלי. אני מוצאת את עצמי נדבקת אל השגרה, אך עם זאת מאבדת את עצמי בתוך החשכה בלילות עם המון אלכוהול וסמים שנכנסים לי לתוך הגוף.

אני מנסה להראות נוכחות בשיעורים, אך מתקשה להחזיק את עצמי ונרדמת בהרצאות מול עיניהם של המרצים שלי. אני מגיעה למשמרות שלי בעבודה, ונמנעת מאינטראקציה עם לוגן. אני משדרת עסקים, מושכת על פני בכל בוקר מסיכה מזויפת שמספרת לכולם שאני בסדר למרות שאני מרגישה בודדה מתמיד.

אני חולפת על פניה של סאמי במסדרונות של המכללה, ולא מחליפה איתה מילה. נוסף על כך היא נמנעת מלהישאר בדירה, אך עם זאת היא עדיין משלמת את החשבונות של השכירות. לגבי לוגן, אנחנו מחליפים מילים בודדות במהלך המשמרות שרלוונטיות לעבודה.

בסופי היום אני שוקעת אל תוך הלפטופ שלי, שיכורה ובהיי, כותבת אל תוך מסמכי ה״וורד״ את כל מה שיושב על לבי ומסכמת את הימים שעוברים. אני מנסה להכריח את עצמי לכתוב על הדברים הטובים, והזיכרונות הנהדרים עם האנשים שהיו איתי, אך מהר מאוד מוצאת את עצמי נשאבת אל הצד האפור והמכוער של התקופה.

הוורידים שלי מעקצצים, נדמה כאילו הפצעים לא מצליחים להחלים. הדחף לפתוח אותם על מנת להרגיש את הכאב ולהרגיש שאני חיה, בוער מתמיד אך עם זאת אני מצליחה להדוף אותו. איכשהו אני מצליחה להזכיר לעצמי שאני עדיין חיה, במציאות הזו.

באמת ובתמים אני נלחמת בשדים שלי, מנסה לדחוף אותם אל תוך ארון הבגדים ולנעול אותם שם, אך מתקשה. הם חזקים ממני, וכל הזמן מרחפים מעל לראשי.

אני לא מוצאת ריגושים ועניין בשום דבר, נמנעת מלעשות את הפעולות כמו לישון ולאכול כמו שצריך, ומתעסקת רק בסמים ובאלכוהול שגורמים לדברים לכאוב קצת פחות. הרבה פעמים אני מרגישה כאילו גופי נמצא רגעים אחרונים לפני קריסה טוטאלית.

אני מנסה להתנתק מכל המחשבות, משתוקקת שגלגלי המוח שלי יקבלו רגע אחד של מנוחה. אני שואפת שאיפה אחרונה מהסיגריה, משליכה את הבדל אל המדרכה ומפלסת את דרכי אל הכניסה של בניין המגורים שלי. אני מותשת מהיום שהיה, רק רוצה ללכת לישון אך יודעת שהיום הזה הולך לקבל תפנית ואבלה את שארית הלילה בכתיבה ובריחה מהמציאות.

אני גוררת את רגליי באיטיות לאורך המדרגות, מושכת את גופי אל הקומה שלי בצעדים כבדים ובאפיסת כוחות. אני מגיעה אל המסדרון הצר של הקומה שלי, מפלסת את דרכי אל עבר דלת הדירה שלי אלא שאז שומעת גיחוך של בחורה מאחוריי.

אני מנסה להתעלם, נעמדת מול הדלת שלי ותוחבת את המפתח אל חריץ הדלת. אני מסתבכת קצת עם פתיחת הדלת, ספק אם זה בגלל האלכוהול ששתיתי במשמרת וספק אם זה בגלל הידיעה שזו עוד אחד מהבחורות של לוגן והוא הולך לחגוג הלילה. אני שונאת את עצמי על כך שאני עדיין מתעסקת בו במחשבותיי, ולא מסוגלת לקבל את העובדה שבחורות אחרות מעניינות אותו.