Hailee

פרק 3

אני נכנסת לדירה ריקה, משליכה את תיק הלימודים שלי בפינה אקראית בחדר ופושטת מעליי את הבגדים הלחים מטיפות הגשם. אני מושכת על גופי פיג'מה ועושה את דרכי אל המטבחון, פותחת את המקרר ושולפת מעדן שישמש לי לארוחה. אני מתמקמת בנוחות על הספה שבסלון, מדליקה את הטלוויזיה ומנשנשת מהמעדן.

הטלפון שלי מזמזם, אני מציצה אל הצג ורואה את שמו של טריסטן מתנוסס על המסך. אני לא מתאפקת ומחייכת, עברו ארבעים דקות משהייתי אצלו באוטו ואני שוב משתוקקת אליו.

״אני חושב שזה שיר שתאהבי.״ אל ההודעה שלו מצורף קישור לשיר באתר יוטיוב. לבי הולם בחוזקה, ובאצבעות רועדות אני נכנסת לקישור. זהו שיר של להקת ״לד זפלין״, אני מתנשפת בבוז ויוצאת מהאתר. אני לא חובבת גדולה של הלהקה הזו.

״למה אתה חושב כך?״ אני שולחת לו בחזרה.

״לא יודע.״ הוא משיב. אני מדמיינת את דמותו מולי, ואיך הוא מושך בכתפיו תוך כדי שהוא אומר לי את המילים הללו ומחייך את החיוך הנבוך-מתנצל. אני מרגישה שאני מאבדת את ההזדמנות שלי לנהל עוד שיחה איתו, ואני מיד מקלידה לו הודעה נוספת על מנת שהשיחה לא תסתיים.

״תודה על ההסעה.״ אמנם כבר הודיתי לו, אבל אין לי שום דבר אחר לכתוב.

״אין על מה.״ הוא מוסיף חייכן שמח, ואני חשה באכזבה כבדה על כך שלא עולה בראשי אף דרך יצירתית לפתח את השיחה הארורה הזו. אני מכבה את מסך הטלפון, והוא מהבהב בשנית.

״מה עושה?״ טריסטן מתעניין. מפתיע אותי.

״שורפת את הזמן מול הטלוויזיה. ואתה?״ אני מוסיפה חייכן עייף. בתגובה טריסטן שולח לי תמונה שלו ללא חולצה עם חבריו, הם מחזיקים בקבוקי בירה ויושבים באחת הדירות שלהם. אני מנסה מהתמונה, מוצאת את עצמי בוהה בטריסטן למשך כמה רגעים. אין לו שמץ של מושג כמה שהוא יפה, ועיניו מלאות בניצוץ יפהפה שאני נשאבת לתוכו.

״אלכוהול באמצע היום?״ אני משיבה עם חייכן צוחק.

״אלכוהול תמיד בא בטוב.״ הוא כותב.

״נדמה לי ששכחתי את טעם האלכוהול. לא שתיתי כבר תקופה.״ הפעם אני מוסיפה חייכן עצוב. אני מודה בלבי לאנשים שהמציאו את החייכנים במסרונים, זה גורם לשיחה להיות פחות משעממת.

״שיט. אנחנו צריכים לטפל בזה.״ הוא משיב. אני מחייכת מול המסך בטיפשות מוחלטת. יש לו השפעה מטורפת עליי גם כשהוא לא נוכח פיזית לידי.

״פעם הבאה תזמין אותי.״ אני לא חושבת פעמיים, אוזרת אומץ וכותבת לו.

״מבטיח.״ לצערי פה מסתיימת ההתכתבות שלנו. אני מכבה את מסך הטלפון, וממקדת את מבטי בטלוויזיה. כמה דקות לאחר מכן סאמי חוזרת הביתה והיא מסיחה את דעתי. בערך.