Hailee

פרק 28

הטלפון שלי מצלצל, ומעיר אותי משנתי. אני ממלמלת קללה חרישית, ומגששת בידי אל השידה. אצבעותיי תופסות בטלפון הנייד, ומבלי להסתכל על צג המסך אני עונה לשיחה המתקבלת.

״היילי,״ אני שומעת קול מוכר שלא שמעתי זמן רב מזה.

״אימא?״ אני שואלת, מופתעת לגמרי מכל שהיא התקשרה אליי, לשמוע את קולה גורם לי להתעורר במהירות. היא מתייפחת אל הטלפון.

״היילי, אבא בבית החולים,״ היא מעדכנת אותי.

״מה קרה לו?״ לבי מתחיל לפעום בחוזקה לשמע דבריה. למרות שלא דיברנו זמן רב והקשר שלנו מעורער, אני יודעת שתמיד אהיה זמינה להורים שלי לא משנה מה המצב.

״הלב שלו עושה בעיות.״ היא מספרת לי, ״אתמול זה היה גרוע מתמיד, הרופאים פחדו שאולי אין לו סיכוי,״ דמעות עולות בעיניי לשמע מילותיה.

״אימא,״ אני לוחשת בעצב, ״את רוצה שאגיע הביתה?״ אני שואלת בהיסוס, לא בטוחה עד כמה נוכחותי תשפר את הרגשתה. מאז שעזבתי את בית הוריי, באתי לבקר רק כשקרו דברים רעים בבית. לא באמת הועלתי בבית, תמיד הייתי בתפקיד הגולם.

״כן,״ היא מבקשת ממני בשקט.

״אהיה שם עוד שעתיים.״ אני מעדכנת אותה, ואנחנו מנתקות את השיחה. אני מזנקת במהירות ממיטתי ומתחילה להתארגן, מחליטה שאין זמן למקלחת ושוטפת את פניי במהירות. אני מתאפרת, מתלבשת, ויוצאת מהבית כעבור עשרים דקות מתום שיחת הטלפון הקצרה עם אימי.

אני מספיקה לתפוס את האוטובוס למרכז העיר תוך רגעים ספורים, ומשם אקח אוטובוס נוסף שיסיע אותי לבית ילדותי. בעודי יושבת באוטובוס, אני תוחבת אוזניות לאוזניי ומדליקה מוזיקה שתרגיע אותי מכל החרדה שאופפת אותי.

אני שולפת את הטלפון הנייד שלי, ומקלידה הודעה מהירה למרצים שלי על כך שלא אגיע ליום הלימודים. לאחר מכן אני מקלידה הודעה ללוגן.

״יש לי מקרה חרום בבית, אבקש להוריד אותי היום מסידור העבודה.״ אני כותבת לו קצר ולעניין.

״תמצאי לעצמך מחליף, תעשי את זה מסודר.״ הוא מחזיר לי הודעה כעבור רגע קצר. תוכן ההודעה שלו מכעיס אותי, מרגיש לי אדיש וקר.

״אין לי זמן להתעסק עם השיט הזה, אבא שלי בבית החולים.״ אני מקלידה לו בעוד שכל עצביי מתחילים לעקצץ בגופי. אני מכבה את מסך הטלפון, ולמזלי לא מקבלת שום הודעה נוספת ממנו.

אני יורדת במרכז העיר, ומשם תופסת את האוטובוס הראשון שמוביל לבית שלי. לבי דוהר בחוזקה כנגד בית החזה שלי, לא ביקרתי את הוריי כבר קרוב לשנה. מהלך הנסיעה הוא ארוך ומייגע, שעתיים וחצי של נסיעה בהן אני מכרסמת את העור היבש שעל שפתיי ומתופפת בעצבנות עם אצבעותיי על הירך שלי.