12-17/11/17
אני רוצה שתדע מה אני חושבת, מה אני מרגישה, אבל אני פחדנית מכדי להראות לך באמת, בטח שפחדנית מכדי לומר לך. אז אני מקווה שאתה רואה מבעד לחזות הקלילה, המחייכת, החברית, ושאתה מבין שיש שם בפנים יותר מזה.
אני מפחדת שאתה לא מרגיש כמוני, שבשבילך זה באמת רק משחק. ומה אם אני סתם משלה את עצמי? מעולם לא הייתי טובה בפענוח רגשותיי, אז למה לעזאזל אני כל כך משוכנעת שיש בי רגשות כאלו כלפיך? אולי זו התחושה הזו בבטן, כמו הפרפרים האלה שכולם תמיד מדברים עליהם, שאני מרגישה בכל פעם שאני חושבת עליך.
אני חושבת על הכל יותר מדי, מנתחת כל פרט עד לליבה, ובדרך כלל מגיעה למסקנות שגויות שאינן קרובות כלל למציאות או לאמת.
אני לא אובייקטיבית ואין לי מושג מה מתחולל לך שם בפנים, בתוך הראש המקסים הזה שלך. הלוואי שידעתי. לא חשבת מדוע הייתי רוצה כח-על של קריאת מחשבות? אני אף פעם לא באמת יודעת מה קורה בראשיהם של אנשים, אבל אני רוצה לדעת. במיוחד מה קורה בראש שלך.
יש לי בעיות אבל גם לך, ונראה לי שנסתדר.
אני כבר לא מצליחה להיזכר בריח הממכר ומשרה הבטחון שמילא את אפי כשהיית קרוב אליי. אני לא יכולה לשכוח כמה מרגיע היה מגע ידיך על כתפיי. אני לא רוצה לשכוח את נעימות מגע שפתיך, את הרכות ואת החמימות שלהן על שפתיי.
אתה לא מושלם, אבל זה בסדר גמור, כי גם אני לא: אפילו לא קרובה לזה, בכנות. אף אחד לא מושלם, לא באמת, גם אם נראה שכן. זה תמיד מסתכם בלא יותר מחסך בבטחון עצמי והעמדת פנים אומללה אף כי מוצלחת. אבל איתך אין לי טעם להעמיד פנים, כמו שלך אין טעם להעמיד פנים לידי. אנחנו יכולים להיות לא-מושלמים ביחד, אם תרצה. אני רוצה שתרצה, נראה לי.
YOU ARE READING
קול הדממה
Non-Fictionקטעים ושירים שאני כותבת מתוך הצורך לבטא במילים ולהנציח על הדף את מה שאי אפשר לומר לאף אחד בקול רם. ):):) © כל הזכויות על כל הקטעים המפורסמים שמורות לי.
