01/01/18
היא מחייכת,
וצוחקת,
ומספרת בדיחות,
אבל עיניה מתות.
עיניה חלולות וסדוקות
אבל גם מלאות בכאב,
ורדופות ושבורות
וכמעט - כמעט - דומעות.
היא כל כך רוצה לבכות,
אבל היא מתאפקת,
כי היא הרי יודעת
שבכי הוא חולשה ולא יותר.
היא לא יודעת מה לא בסדר,
אבל הדבר היחיד שבאמת משנה
הוא שמשהו - שהיא - לא בסדר,
שבעיניה נוצצות דמעות.
עיניים שחורות
של כאב ודיכאון וריק;
עיניים שחורות
של אטימות והכחשה ושתיקה.
עיניים כחולות
של כאב ועצב ואובדן;
עיניים כחולות
של רגשות ודמעות ושתיקה.
והיא רק מחכה
שמישהו ישים לב
לדמעות שכמעט זולגות,
אבל אף אחד לא שם לב.
ועדיין, היא לא תאמר דבר.
לא, היא תמשיך לשתוק
בתקווה שמישהו יביט בעיניה השחורות, כחולות,
וישאל אותה סוף סוף, "את בסדר?"
YOU ARE READING
קול הדממה
Non-Fictionקטעים ושירים שאני כותבת מתוך הצורך לבטא במילים ולהנציח על הדף את מה שאי אפשר לומר לאף אחד בקול רם. ):):) © כל הזכויות על כל הקטעים המפורסמים שמורות לי.
