16/04/18 ; 23/04/18
אני מרגישה מגוחכת. הוא בטח בכלל לא רוצה אותי, ואני אפילו לא בטוחה בכלל שאני רוצה אותו, אבל משום מה הוא לא יוצא לי מהראש. אני ממשיכה לחשוב עליו. הוא פשוט צץ מדי פעם ללא הזמנה.
מתחיל שיעור בבוקר והוא לא נמצא ואני תוהה האם הוא לא יגיע כלל ובגוף שלי מתפשטת תערובת משונה של אכזבה ושל שעמום הולך וגובר מיום לימודים שיעבור בלי לראות אותו או לדבר איתו. ואז הוא מגיע ונכנס באיחור וזיקוק של התלהבות מחודשת מהיום שעומד לפניי נדלק בחזה שלי ואני מעיפה בו מבט כשהוא הולך לשבת ואז מסיטה מבט כאילו שום דבר לא יוצא-דופן או לא-בסדר. זה סתם מבט של סקרנות, שנזרק רק כדי לגלות מי בדיוק נכנס, סתם כלאחר יד. אין במבט הזה שום דבר מעבר לעניין ידידותי והקלה על התירוץ לחשוב על משהו שאינו לימודים.
אולי אם אאמין מספיק חזק אאמין בזה.
אבל אני לא באמת מנסה. אני יודעת את זה. זה פשוט מרגיש בלתי מזיק במידה נעימה. זה כיף לבוא לבית ספר כשיש משהו להתלהב ממנו. בו. ונכון שזה צורב כשהוא צוחק עם מישהי אחרת או הולך בלי לומר שלום, אבל בינתים זה מרגיש כאילו זה שווה את זה. למרות שאין לי מושג אם הוא מרגיש משהו כלפיי - ואולי דווקא בזכות זה.
אני חושבת כך משתי סיבות: אחת, לאחר נסיונות כושלים לפענח את הפסיכה שלי בכל הנוגע למשיכה ולהתאהבויות ולפרפרים בבטן, המסקנה שלי נכון לעכשיו היא שההתלהבות שלי שורדת זמן קצר מאוד. היא מתחזקת לנוכח רמיזות של עניין הדדי, אבל ייתכן שגורם לדעיתכה הוא אימוץ העניין הזה. לכן הכל הרבה יותר קל כל עוד אני לא יודעת: העניין שלי ודאי ידעך בקרוב, וידידותנו תישאר על תלה. כך נימנע שנינו ממבוכה מיותרת ואני מרגשות אשם על כך שגרמתי לו להאמין שאני מעוניינת.
הסיבה השנייה היא כנראה מסובכת לא פחות: אני לא יודעת אם הייתי רוצה לצאת איתו, גם אילו גיליתי שהוא כן. אני לא יודעת מניין מגיעה המשיכה הבלתי-רציונלית הזו ומדוע הוא מקסים אותי כל כך, אבל אני גם לא יודעת אם הייתי רוצה לעשות משהו אמיתי עם המשיכה הזאת.
זה פשוט מרגיש כל כך מוזר ולא במקום לחשוב על זה, לדמיין את זה. המבוכה הגמלונית שלו מקסימה בעיניי, אבל היא נראית מרוחקת מאוד מכל מה שאני מקשרת בראשי לרומנטיקה או לאיך שמערכת יחסים אמורה להיראות.
דבר אחד שעלול לשנות את עמדתי בעניין הוא מערכת היחסים של הזוג הידוע, שבחיים לא הייתי מנחשת שתעבוד, על אף העניין ההדדי הברור כשמש. זה פשוט שההוא גרוע אף ממנו בהתאמתו למערכות יחסים - לפי המחוון שלי, על כל פנים. אבל נראה שהם עובדים, שהם מצליחים, מה שגורם לי לפקפק בכל מה שחשבתי שאני יודעת.
מי יודע, אולי אם יום אחד הוא ייפתח את פיו ואני עדיין ארגיש אותו הדבר... אולי אז הכל יהיה שונה.
YOU ARE READING
קול הדממה
Non-Fictionקטעים ושירים שאני כותבת מתוך הצורך לבטא במילים ולהנציח על הדף את מה שאי אפשר לומר לאף אחד בקול רם. ):):) © כל הזכויות על כל הקטעים המפורסמים שמורות לי.
