30/03/18
המחברת הזו היא הכל.
המחברת היא אשת סודי וסודי הגדול ביותר בו בזמן. היא הפתרון המידי לבעיותיי, היחידה שמקבלת הכל בהבנה מוחלטת וללא שיפוטיות.
אני תוהה מה הייתי עושה בלעדיה. האם הייתי מתפוצצת? מידרדרת לדיכאון? מי יודע. אני רק יודעת שאני אסירת תודה על המחברת הזאת, ובו בזמן מבועתת מהמחשבה שמישהו ימצא אותה ויקרא בה.
כי מתישהו מגיע הרגע בו אתה באמת עוצר הכל וחושב לעצמך, מי יבין את מה שעובר עליי עכשיו? עם מי אני יכול לדבר על זה בלי שהוא יספר או יישפוט או יירתע או יילעג? במי אני בוטח מספיק כדי לחשוף בפניו את הפחד והכאב והמחשבות העמוקים ביותר שלי? ואז מגיע הרגע שבו אתה מהרהר בכל האנשים האלה שהם חלק מחייך ואתה בטוח שהם חשובים לך ושאתה חשוב להם ואתה שואל את עצמך, האם מישהו מהם נכון עבורי? האם מישהו מהם עונה לתנאים שמציבות השאלות הללו? ואתה מבין שאין אף אחד. אתה מבין שאין מישהו כזה, שאין אף אחד שיבין אותך. אף אחד שיבין מה הולך לך בראש.
הרגע הזה נחת עליי לפני ארבעה חודשים.
זה הרגע שבו אתה פונה למחברת.
כי המחברת שותקת. אתה יודע שהיא לא תלך ותלחש את סודותיך באוזני אחרים. היא לא תעשה לך פרצוף ולא תשפוט אותך ולא תסתייג ממך ולא תלעג לך. היא פשוט תהיה שם בשבילך, ואתה תוציא הכל החוצה. היא לא תברח לשום מקום. היא תמיד שם כשבראש שלך יש רק חושך ואתה צריך לרוקן אותו לאנשהו כדי להיות מסוגל לראות גם את האור.
YOU ARE READING
קול הדממה
Non-Fictionקטעים ושירים שאני כותבת מתוך הצורך לבטא במילים ולהנציח על הדף את מה שאי אפשר לומר לאף אחד בקול רם. ):):) © כל הזכויות על כל הקטעים המפורסמים שמורות לי.
