20/11/17
אני אוהבת אותך.
או, לפחות, נראה לי שכן.
אבל אולי עדיף שלא אומר דברים שאיני יודעת האם אני באמת מתכוונת אליהם, אז - אני כן די בטוחה שאני מחבבת אותך, אז יש את זה.
מוצאת חן בעיניי המחשבה על להיות איתך. אני מהרהרת במגרעותיך ואני מוצאת שהן לא מרתיעות אותי כהוא זה. להיפך, זה גורם לי לחוש יותר בנוח בנוגע למגרעותיי שלי. נחמד לדעת שאני יכולה לחשוף את עצמי כפי שאני באמת, בלי להרגיש פגיעה או חשופה. אני רוצה להאמין שאתה חש כך לגביי ושהתחושה הזו הדדית.
אני שוב ושוב תוהה האם ההרגשה שלי חד-כיוונית. אני נוטה להאמין שיש לנו סיכוי אמיתי ושאני לא רק ממציאה לעצמי סיפורים ושוגה בדמיונות הרומנטיים והפסיכיים שלי.
נישקת רק אותי, וזה מצא חן בעיניי, כי אני לא רוצה לדעת איך הייתמ מרגישה לנוכח הצפייה בך מנשק מישהי אחרת. אתה בעצמך אמרת שהנשיקה איתי הייתה הראשונה שלך. וחייבת להיות לזה משמעות, לא?
לא?...
וישנו גם החלק הריאליסטי והציניקן שבי, שמנסה לשגנע אותי שאני רק עוד בת עשרה חולמנית, מטומטמת ותמימה. החלק הזה רוצה שאאמין שלנשיקות שחלקנו אין כל משמעות, שזה לא היה יותר ממשחק מעולם, שאולי, כמותי, בחרת לבזבז את הנשיקה הראשונה שלך על תרגול וצבירת נסיון לקראת הדבר האמיתי. וזה יכול להיות שזה המצב. אני מבינה את זה. הבעיה שבשבילי, זה - אתה - הדבר האמיתי.
YOU ARE READING
קול הדממה
Non-Fictionקטעים ושירים שאני כותבת מתוך הצורך לבטא במילים ולהנציח על הדף את מה שאי אפשר לומר לאף אחד בקול רם. ):):) © כל הזכויות על כל הקטעים המפורסמים שמורות לי.
