01/01/18
אני לא שווה אפילו מבט.
יושב בגבך אליי,
כאילו איני קיימת,
כאילו איני קיימת עבורך.
אתה מגחך בצליל לעגני,
ובחיי שאני כל כך רוצה להכות אותך עכשיו.
אתה הורג אותי מבפנים
ואפילו לא טורח לעשות את עצמך כאילו זה מזיז לך.
אני מחייכת תמיד,
אבל כמעט מחכה
שמישהו ישים לב ויעיר
על הכאב השוכן בעיניי.
אבל אף אחד לא רואה.
אף אחד לא שם לב.
אני לא מעניינת אף אחד
מספיק כדי שישאלו לשלומי.
אני מנסה לבלוט,
לנסות ולעשות דברים חדשים,
אבל מה הטעם לעשות משהו
אם אני לא הטובה ביותר בו?
אני מרגישה כל כל מטומטמת, מגוחכת,
על שאני רגישה כל כך לדבריכם ולמעשיכם;
על שאני נפגעת בכזאת קלות;
על שאכפת לי כל כך מכם, כשלכם כל כך לא אכפת ממני.
אתה רק מעמיד פנים שאכפת לך
כשלמעשה פשוט נמאס לך ממני.
אני מובנת מאליה עבורך, עבור כולכם,
ונמאס לי מזה כל כך.
אולי אני צריכה להתרחק.
אולי אני צריכה להיעלם
מחייכם, מחיי,
כדי שתתחילו להעריך אותי באמת.
YOU ARE READING
קול הדממה
Non-Fictionקטעים ושירים שאני כותבת מתוך הצורך לבטא במילים ולהנציח על הדף את מה שאי אפשר לומר לאף אחד בקול רם. ):):) © כל הזכויות על כל הקטעים המפורסמים שמורות לי.
