04/02/18
הגיע הזמן להודות באמת: אם עד עכשיו רק חשבתי שאני מבולבלת, עכשיו אני משוכנעת בכך.
איך ייתכן שרגע אחד אני מחבבת מישהו עד מעל הראש ורגע אחרי כן איני מרגישה דבר כלפיו? חשבתי שאני בסדר, חשבתי שסוף סוף הכל הסתדר, אבל כפי שגיליתי על בשרי, אני דפוקה כפי שהייתי לפני חודש, או חודשיים, או שלושה.
טעיתי בגדול והלכתי רחוק מדי ועכשיו אני עומדת לשלם על זה: גרוע מכך, אחרים עומדים לשלם על זה. הכנסתי אותו פנימה, נתתי לו לפתח חיבה ותקוות ואמון, ועכשיו עליי להרוס את זה, לשבור את כל זה לרסיסים, רק כי אני חתיכת כלבה מבולבלת שלא מסוגלת לפענח מה לעזאזל היא באמת רוצה.
איך אני יכולה לעשות לו את זה? גרמתי לו לסמוך עליי ועכשיו אני חייבת לפגוע בו, כי אפילו בחוסר הרצון שלי להתעמת איתו לגבי אחך שאני באמת מרגישה עכשיו, אני יודעת שככל שאמשיך את זה יותר, כך המצב יהיה גרוע יותר והוא ייפגע יותר. ואני באמת לא רוצה לפגוע בו. זה לא מגיע לו. אבל אני גן לא מוכנה להישאר איתו רק כדי שרגשותיו יישארו שלמים ובלתי-פגועים כפי שהם עכשיו.
איך יכולתי לעשות לו דבר כזה? הוא פתח בפניי את רגשותיו, חשף את לבו, ומה אני עשיתי בתמורה? גרמתי לשנינו להאמין שאני מרגישה כלפיו כפי שהוא מרגיש כלפיי.
גנבתי את הנשיקה הראשונה שלו. ועכשיו אני חייבת להיפרד ממנו. זה לא היה אמור להיות ככה.
האמנתי שאין שום סיבה שניפרד, כי שנינו מחבבים זה את זה ואנחנו לא רבים והכל טוב. הוא מוזר וחנון ונבוך וזה לא הפריע לי כהוא זה, כי חיבבתי אותו בדיוק ככה. ואז משהו נהרס. אז אני הרסתי את זה, כמו שאני חייבת להרוס כל דבר טוב שיש לי.
אני הייתי הנשיקה הראשונה שלו. גנבתי את הנשיקה הראשונה שלו. איך אני אמורה לעשות לו את זה?
YOU ARE READING
קול הדממה
Literatura Faktuקטעים ושירים שאני כותבת מתוך הצורך לבטא במילים ולהנציח על הדף את מה שאי אפשר לומר לאף אחד בקול רם. ):):) © כל הזכויות על כל הקטעים המפורסמים שמורות לי.
