27/12/17
רגע אחד הכל בסדר ואז פתאום כבר לא. משחבה סוררת ואכזרית אחת לפתע תופסת אותי לא מוכנה, ללא הגנותש ושוב אני ככה.
ככה מבולבלת, תוהה, פגועה.
אם אתה לא רוצה אותי לידך, אם נמאס לך מנוכחותי או מחברתי, אם אתה רוצה שאתרחק ממך - פשוט תגיד לי. אל תתן לי להיות נחמדה ולהיפתח אליך במחשבה שאנחנו חברים כשבעצם אתה רק משתוקק שאעזוב אותך לנפשך, רק חושב שאני תלותית, שאני מציקה, שאני פתטית. באמת, אם זה ככה, אם זה מה שאתה מרגיש או חושב, פשוט תגיד את זה.
אני אפגע וזה יכאב לי ואני כנראה אבכה - לבד, בחושך, כך שאף אחד לא יראה או יידע - אבל בסופו של דבר אני אתגבר, ואני מעדיפה לדעת עכשיו ולא לתהות, או גרוע מכך - להמשיך ככה ורק להביך את עצמי יותר.
ובכלל, זה לא רק אתה. זה לא הוגן מצדי להאשים רק אותך. נראה שלאף אחד לא מספיק אכפת כדי לפחות להקשיב למה שאני אומרת או רוצה לומר.
זה קורה פעם, פעמיים, וזה כבר הופך אירוני ומביש. ואתם עוד מתנהגים כאילו הכל בסדר ולא עשיתן דבר שאינו כשורה ולא נעים לי לומר מה מפריע לי ולמה, כי אני יודעת איך אישמע - קטנונית, ילדותית, רגישה, תלותית. אחת שזקוקה נואשות לתשומת לב מאחרים.
ואני באמת כזאת, במידה מסוימת, אבל זה לא אומר שאני רוצה שתדעו שאני כזאת, כי אני יודעת שכל מה שאקבל בתמורה לחשיפת רגשותיי האמיתיים זה במקרה הטוב - ביקורת, ובמקרה הרע - רחמים.
YOU ARE READING
קול הדממה
غير روائيקטעים ושירים שאני כותבת מתוך הצורך לבטא במילים ולהנציח על הדף את מה שאי אפשר לומר לאף אחד בקול רם. ):):) © כל הזכויות על כל הקטעים המפורסמים שמורות לי.
