אני עייפה.
אני אנוכית, אבל מפעם לפעם מצליחה להתגבר על זה.
אני גאוותנית, אבל משתדלת לא להיות יהירה.
אני פחדנית, אבל לא ביישנית.
אני אוהבת לצחוק אבל יודעת שלפעמים מגיע הרגע להפסיק.
אני לא-החלטית, ואני משנה את דעתי הרבה יותר מדי.
אני מבולבלת. מאוד.
אני משתדלת להיות אופטימית, אבל זה לא תמיד עובד לי.
אני זיקית כשזה נוגע לאנשים כסביבה.
אני ממהרת להתאהב וממהרת להתחרט על זה.
אני אוהבת להיות לבד, אבל שונאת להרגיש לבד.
אני עושה טעויות, ולפעמים קשה לי להתנצל.
זאת אני.
אני לא עומדת להתנצל על זה.
תגובות יתקבלו בברכה, אבל תשתדלו להשאיר את השיפוטיות בצד מכאן והלאה. אם זה לא מוצא חן בעיניכם, אתם יותר ממוזמנים לעזוב.
:)
YOU ARE READING
קול הדממה
Non-Fictionקטעים ושירים שאני כותבת מתוך הצורך לבטא במילים ולהנציח על הדף את מה שאי אפשר לומר לאף אחד בקול רם. ):):) © כל הזכויות על כל הקטעים המפורסמים שמורות לי.
