את לא כמו כולם

פרק 2

״מה זה המחשוף הזה מרום?״ קולה של מוראל נשמע והיא נזרקת על המיטה שלה וקוראת לי. אני מחייכת לעברה ומסובבת את גופי לכיון המראה, אני מביטה בגופיה השחורה שעל גופי והשורט הקצר והלבן שבחרתי ללבוש. אני שמחה שהגיע הקיץ. אני אוהבת את הבגדים, את החום ואת האווירה של הקיץ.

אני מכניסה את העגלים לאוזני ומקשיבה למוזיקה שבוקעת מהרמקול שבחדרה של מוראל. ״מרום כפרה עליך תחזרי איתי לעבוד במועדון. תכף מתחיל החופש הגדול ונעשה כסף טוב.״ קולה של עומר נשמע לפתע והיא נכנסת לחדר של מוראל ברוח סערה. היא נעמדת בכניסה לחדר ומביטה בי עומדת למול המראה. היא מחכה שאני אגיב לדבריה בזמן שהיא עומדת עם ידים משולבות ומביטה בי בכעס.

״את גם ככה עובדת במסעדה הזאת כדי לא לעשות ערבים אבל לאחרונה היא טוחנת אותך במשמרות ערב אז לפחות תעשי כסף מהטיפים במועדון.״ קולה נשמע בשנית, מנסה לשכנע אותי לעזוב את המסעדה ולחזור יחד איתה לעבוד במועדון. אני באמת חושבת לעזוב את המסעדה, נמאס לי מהמקום הזה אבל לחזור למועדון, לילדים בני השמונה עשרה שמציקים, לא מתאים לי יותר.

״אני לא חוזרת לשם. את יודעת שהדבר האחרון שבא לי זה שילדים בני שמונה עשרה יסתכלו עלי במשך כל הערב״ אני אומרת ברצינות ומסתובבת כדי להביט בעיינה. אני מסובבת את ראושי חזרה לכיון המראה כשאני מבינה שלא שכנעתי אותה ומחפשת בתיק איפור שלי את המסקרה תוך כדי שאני מלמלת בלחש ״חוץ מזה שילדים בני שמונה עשרה לא עושים לי את זה, לעומתך״.

״בוגר שלך״ קולה של עומר נשמע עם המון אכזבה לאחר שאני עוקצת אותה. בגיל עשרים ואחת עומר התאהבה בחייל בן שמונה עשרה אך הוא שבר לה את הלב ושום דבר בסוף לא קרה בינהם. אני מרימה את עייני לאחר שאני מוצאת את המסקרה ומביטה במראה. המבט המאוכזב והכואב של עומר מביט בי ולא משחרר. עם כל האהבה שיש לי כלפיה אני לא מוכנה לחזור לברמן במועדון שיש לנו בעיר אבל לחלוטין היא צודקת ואני חייבת לעזוב את המסעדה במהרה.

״את יודעת שלא התכוונתי״ אני אומרת ומכבה את הרמקול ומסתובבת להביט בה. המבט שלה חודר וכועס והיא עומדת בכניסה לחדר עם ידים משולבות בדיוק כמו כשהיא נכנסה. ״עומר אני שרופה עליך אבל אני לא חוזרת למועדון הזה.״ אני אומרת שוב פעם את דברי והיא נאנחת ביאוש.

״התקשרת לאלון?״ קולה של נועם נשמע לפתע ומפסיק את השיחה שביני לבין עומר. אני מוסבבת את גבי בחזרה לכיון המראה ומביטה בנועם דרך המראה, היא יושבת על הפוף האפור שנמצא בחדר ואני מהנהנת לחיוב לשאלתה ומתחילה למרוח את המסקרה. ״אני לא מבינה איך הוא מסכים לעשות את זה״ קולה של נועם נשמע בשנית במילמול והיא מביטה בי בהלם.

אני מחייכת לעברה דרך המראה ולא אומרת דבר. אני לא יודעת איך הוא תמיד מסכים אבל מה שאני יודעת הוא שהוא תמיד מוכן לקחת אותי לכל מקום ושבכל הזדמנות הוא תמיד יעזור לי. אני חוזרת להתרכז במסקרה ואני מבחינה בעומר שמתקדמת לעבר המיטה ומתיישב לצידה של מוראל ששוכבת על המיטה. ״אם אני הייתי מבקשת בחיים הוא לא היה מסכים״ קולה של עומר נשמע.