את לא כמו כולם

פרק 27

״אני אהרוג את ליר הזאת״ קולי נשמע במילמול ואני מביטה ברוי בהלם. לא מאמינה שהיא סיפרה לו על מה שנפלט מבין שפתיי אתמול בשיחה שלנו. אתמול אחרי שחשבתי על פליטת הפה הזאת במשך כל היום הבנתי שהיא נאמרה מבלי כל כוונה. הייתי פשוט עייפה ועצבנית מההתנהגות של ליר כאילו ואני חייבת לספר לה הכל ופשוט נפלט מבין שפתיי ללא כל כוונה שאולי אני מאוהבת אך זה לא נכון.

״לפני שאת הורגת את ליר אולי תתחילי בלספר לי מי זה?״ קולו של רוי נשמע בהתענינות ואני מרימה את עייני לעברו. איך אני אמורה לספר לו עכשיו על זה שדיברתי על אלמוג שהוא בעצם בן בית אצלו מבלי שידעתי על זה בכלל. רוי מביט בי מחויך ומחכה שאני אענה לשאלתו ואז קולו נשמע בשנית ״האם זה אותו אחד שסיפרת לי אז בערב שלנו אצלי בבית. זה שאת שוכבת איתו והבטחת לי שלא תפתחי עליו רגשות?״.

אני נאנחת ואני עוצמת את עייני ביאוש בזמן שקולו של רוי נשמע בהלם ושמחה ״אני לא מאמין ידעתי שזה הוא.״ אני פותחת את עייני ומביטה בו, מקווה שאת זה לפחות הוא לא סיפר לליר ושהוא החליט לשמור את המידע הזה לעצמו. לפתע קולו של רוי נשמע במהירות בזמן שהוא מחייך לעברי ״תרגעי אני יודע על מה את חושבת ולא אני לא סיפרתי על זה לליר. אבל את מוכנה כבר לספר לי מי זה?״

״זה אלמוג״ קולי נשמע במהירות כשאני אומרת את שמו בקול ואני מביטה בחלל רחוק כמה שיותר מעיינו של רוי. זאת הפעם הראושנה שאני מודה בפני מישהו בכל מה שקורה בנינו. נכון שמלבד רוי גם מוראל יודעת מכל זה. אבל היא לעומת זאת לא מכירה את אלמוג ולא יודע מי זה כמו שרוי מכיר אותו. אני מסובבת את ראושי לעבר רוי ואני מבחינה בפנים שלו המוממות במיוחד.

״רוי אני לא ידעתי מכל זה שהוא חבר טוב של גון שנים. שהוא בן בית אצלכם ושהוא זה שילמד אותכם לגלוש. שהוא הבעלים של המועדון גלישה ושל הבר. אנחנו הינו רק שוכבים לא דיברנו על הדברים האלה עד יום ראשון שראיתי אותו פה ואני הייתי בהלם מכל זה. לא הבנתי איך פתאום האיש שאני רואה רק במיטה נכנס לתוך החיים שלי ממקום אחר ואז אני עוד מגלה שהוא כבר בחיים שלך שנים.״ אני אומרת במהירות כשאני מנסה להסביר את עצמי ומיד אני מוספיה ״חוץ מזה שאני לא באמת חושבת שאני מאוהבת בו, זאת סתם הייתה פליטת פה כי ליר עיצבנה אותי.״

הדלת של המחלקה נפתחת בשנית ואימו של רוי מתקדמת לעברנו עם קפה בין ידה. היא מחייכת כשאני מביטה בה ואני במהירות קמה מהכיסא שישבתי עליו בזמן שקולו של רוי מלמל לעברי בלחש ״אל תחשבי שסיימנו את השיחה״. אני מסובבת את ראושי לעברו ואני מביטה בעיינו באנחה. יודעת שלא סיימנו ושהוא עוד ירצה לשמוע יותר ממה שהוא שמע.

״הם לא מפסיקים לבקש את המספר שלך״ קולו של שקד נשמע ואני מרימה את עייני לעברו בחיוך. מסמנת לו עם ידי שאין לי מה לומר על זה. שני הגברים שיושבים בצד השמאלי ביותר של הבר מתחילת הערב לא מספיקים להציק ולנסות להתחיל איתי. אני נושכת את השפתיים שלי בכל פעם שהם פונים אליי מנסה לא להתעצבן יותר מדי ולהתעלם מהם כמה שאני יכולה. לפתע אני מבחינה באלמוג יורד במדרגות כנראה שהוא היה במשרדו וזאת הפעם הראושנה שאני מבחינה בו מאז תחילת הערב.